היי יעל, היי אהוד, אכן כן. משתף משהו שכתבתי :

לפעמים החיים שמים אותנו במקומות שלא ביקשנו להיות בהם. מעבירים אותנו מסכתות של סבל ואירועים טראומטיים שלא באשמתנו או אחריותנו. אבל כל פוסט טראומה טומנת בחובה את האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית. תארו לכם שיום אחד התעוררתם וקיבלתם Flashback של כל החיים שלכם. אני בטוח שלחלקכם קרה משהו דומה. יום בהיר אחד זה קרה, התעוררתי והתחלתי לזכור כל אירוע כואב שאי פעם עברתי, מעבר לזה, פשוט כל אירוע. זוכר שאמא לקחה אותי מהגן בגיל 3, מה הרגשתי כשעישנתי סגריה בהפסקה עם חברה מהכשרה מעשית בשנה ג', שסיפרתי חלום לחבר במחששה בגיל 16 שהברזנו מהשיעור של 8 בבוקר, ועוד אלפים כאלה... הכל מרגיש כאילו הוא קורה עכשיו, זוכר חוויות מתוך הרחם, עוד שניה אני זוכר את העתיד שלי. Flashback מחוויה טראומטית אחת מעסיק אותי הכי הרבה, כבר כתבתי על זה קצת. כולה ילד בן 16 שרצה לעשן קצת גראס ונתנו לו D.M.T. חשבו שזה יהיה מצחיק... ראיתי כל מיני סיטואציות, צבעים זוהרים, יצורים וישויות, מן בדחנים כאלה שהתפזרו כהרף עין כי לא היה שום דבר מצחיק, יצורי גמל שלמה, מלאכים ושרפים, כל השדים שלי יצאו מנבכי הנפש אל תוך ליבת התודעה וניסו להשמיד אותה. הישויות הטובות ניסו להילחם בזה ללא הצלחה עד שהייתה התערבות אלוהית ששרפה לי את התודעה, התגלות של ה' האחרונה בשם השם שנקראת נוקבא, הכל דרך הסתרות של D.M.T, משהו שנראה כמו אלה פרקטלית. היא ליטפה את הראש שרפה את הכל ואז צללתי אל תוך הממלכה הקוונטית. הם פתחו את הקובייה של מטטרון בלי לבקש, ואז מי בא לבקר? נכון. "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו האלוהים" הפכו אותו למלאך כי פחדו שהוא יחטא. אף אחד לא שאל אותו פשוט לקחו אותו. אז מאז יש לי חונך רוחני, הוא לא חונך קל. הוא שורף אותי על כל דבר קטן, כמו מדריך בקהילה טיפולית למי שמכיר, אבל הוא לטובתי. לפעמים החיים ישרפו אותנו וישרפו אותנו, אבל יש לנו בחירה – להיות שרוף או להיות שרף. שרף זה מלאך שעשוי מאש ואש אי אפשר לשרוף. סכין ששורפים אותה יכולה לשנות צורה למשהו אחר או שהוא יכול להיות מלובן. מלובן זה ראשי תיבות של מלומד בניסים. יש ניסים, הם קורים, פשוט צריכים להיות ערים כדי להבחין בהם. אז לפעמים החיים ישרפו אותנו ויכאיבו לנו קשות. אנחנו צריכים ללמוד לפתח דרגה של אמונה עיוורת. ומשמעות הדבר היא שכל מה שקורה לי הוא לטובתי. קשה לאחוז בזה בשכל. איך דבר כזה הוא לטובתי? איך טראומות קשות שעברנו בתור ילדים או נערים או מבוגרים הן לטובתנו? לא יודע, אבל צריך להאמין. זה לא פותר את הפוגעים מאחריות, ולא צריך להגיד להם תודה שפגעו בנו. הם יקבלו את שלהם, במישור הפיזי או האסטרלי. לפעמים אפשר לסלוח, לפעמים צריך ללמוד איך לשחרר, ושזה לא אפשרי אפשר ללמוד להיות בשלום עם המלחמה. לעבד נמכר יוסף... לא נורא, בסוף הוא הפך להיות מלך מצרים.

הנה גם שיר שעשיתי לו וידאו בהשראת חלק מהחוויות https://www.youtube.com/watch?v=SK8bT3bpH0E

מה שעשו לך כשצילמו אותך בטח השאיר צלקת במיוחד בגיל הצעיר שהיית, ובחוסר המודעות למה שזה עושה במוח. במאה שנים האחרונות - יש מדענים שמנסים לחוות את זה כדי לנתח את התופעה בסקרנות.

בכל מקרה, - האנשים שעשו את זה לא הבינו מה הם רואים, ראו משהו לא מוכר, ושכחו מיד אחר כך, אתה אולי נשארת בהרגשה של בושה וכו. ובמיוחד אחרי טראומה (של פריצת שערי התודעה) - שנותנת מכה קשה ועמוקה לאגו (אני לא שליט של המוח שלי... של החיים שלי, אני לא כל יכול.. ) ובכלל בטראומה (אונס, מלחמה, אבל על מות בן משפחה) הרגשות של בושה ואשמה (שגם להם יש תפקיד ביולוגי) יוצאים מפרופורציה.

. היום - אני מניחה שאם אתה היית מסתכל בסירטון כזה, ועוד כשאנחנו יודעים מה החוויה אפשר להבין שזה כמו לצפות באדם שחובש משקפיים של משחק וירטואלי מפחיד במיוחד -

בקיצור - עברת בגיל צעיר חוויות קשות. הבנה ניירוטריטית של המנגנונים האלה יכולה לעזור ולהכניס דברים לפרופורציה. בניית אלטרנטיבה אינטלקטואלית ורוחנית - יכולה לעזור להגיע לחיים מלאים וטובים החיים את ההווה ומשתמשים בעבר כדי להעשיר את הנפש ולא כדי לפצוע אותה.

רוב טוב! יעל

Neural correlates of the DMT experience assessed with multivariate EEG

Importantly, the emergence of oscillatory activity within the delta and theta frequency bands was found to correlate with the peak of the experience - particularly its eyes-closed visual component. These findings highlight marked changes in oscillatory activity and signal diversity with DMT that parallel broad and specific components of the subjective experience, thus advancing our understanding of the neurobiological underpinnings of immersive states of consciousness.

בשנות ה 50 של המאה הקודמת היתה פריחה של חקירה שעשו רופאים ומדענים עם חוויות סמים שונים, פטריות וכו. על חוויות אלה יש ספרים מענינים רבים ובכללם בעברית הספר של האקסלי - דלתות התודעה, והספר של אוליבר סאקס "הזיות". יש עכשו ספר בעברית וסדרה של נטפליקס שנקרא בעברית "לשנות את דעתך" שמתאר חוויות של הרחבת תודעה" כתוצאה מנטילת חומרים שונים.

לגבי חוויות פסיכדליות: תלוי מאד המינון והרגישות - ככל שאתה אדם אדם יצירתי יותר ההשפעה של המינון גוברת, כי הקישוריות המוחית גדולה יותר. ככה זה אפילו עם גראס שיש אנשים ש"חוט" גורם למוח שלהם לטוס. ממה שאתה מספר ומדרך הכתיבה שלך אתה מאד אינטליגנט, בעל חשיבה שיטתית, יכולת אינטלקטואלית מאד גבוהה. יש לזה יתרונות - מוח מעולה, ויכולת חשיבה גבוהה מאד. אבל צריך מאד להיזהר עם סמי-מוח.

אולי תרצה להביא בחשבון שעל פי המחקר הנ"ל - שיא החוויות הפסיכדליות, התמונות, הארועים וכו שחווים - מתרחשים אצל אנשים גם בעיניים עצומות. והם חיבורים יצירתיים שהמוח, עם פרשנויות יצירתיות שהמוח מחבר כשיש בו גלי מוח בתדר של חלימה, - רק שבחלימה לא זוכרים ועם DMT כן יכולים לזכור.

לגבי סכיזופרניה וכו - אנשים במצבי סטראס קיצוני ואנשים שלוחים משני-תודעה למינהם - כולל גראס, יכולים להגיע למצב פסיכוטיים , שמיעת קולות, ראית מראות, ראית "סרטים" (תמונה וקול, - זה לא אומר שהם סכיזופרנים. נטילת DMT יכולה להביא למצב זמני של תחושת מציאות מפורקת.

יש באתר אוסף של פוסטים ובכלל זה מה ההבדל בין הזיה לסיוט בזמן שינה, שמיעת קולות - הבנה יכולה לעזור, ועוד

2. תודה על ההפניה לנושא ה DMT.

אקרא ואכתוב על זה פוסט.

בנתיים, כאתגר וכאפשרות לחקור את החוויה שעברת , אני מפנה אותך למחקר חדש מ 2019 ב NATURE https://www.nature.com/articles/s41598-019-51974-4

שמסביר את הפעילות שלו על התודעה, ועל איך נוצרת מציאות מפורקת , נוירוטרנסמיטורים שונים (כולל סרטונין שמשפיע על התלמוס - הוא שערי התודעה) . המאמר כתוב בצורה נגישה יחסית ואם יש מושגים לא מוכרים ניתן למצוא הסבר עליהם (לדוגמה - בעקבות DMT נמצא שנוצר שינוי של גלי מוח.

ככל שגלי המוח עם תדר נמוך יותר - אתה יותר בשנת חלום או מדיטציה עמוקה. הדבר מאפשר אינטגרציה של קיטעי צאנקים, ויצירה יצירתית של חוויות מראות קולות וכו שלא ארעו באותה יחידת זמן ומקום).

יש לו אוסף של רפרנסים מרשים ומעורר סקרנות. באופן אישי אצלול לתוכו ובהמשך אכתוב על כך פוסט.

היי רועי,

תודה על התשובות המרתקות שלך. העניין של זהות מנופצת, תחושה שנשללה מני הבעלות על הרצון שלי, הזהות שלי, הבחירה, הדרך המוכרת בה המוח שלנו מפענח את המציאות וכו - קשה. אבל כפי שגילינו, הבנה של מה קרה יכולה לעזור.

חשוב מאד להבין שאין כאן בעיה של "שגעון", "סכיזופרניה" וכו אלא הפעלה של מנגנונים מוחיים רגילים שזו תגובתם לסמים שעושים מודולציה לפעילות המוח וגורמים לו לרוץ במהירויות ענקיות.

ה DMT הוא סם פסיכדלי חזק ביותר. תוספת של פחד, לחץ, תחושת אובדן שליטה - מוסיפה כמויות גדולות מאד של דופמין שמריצות עוד יותר מהר את המוח. כך נוצרת מציאות מפורקת, שהמוח מרכיב ביצירתיות על פי זכרונות וקיטעי זיכרונות, וסיפורים שקראת או שמעת, וכו (כמו בחלימה).

מפנה אותך בנתיים לפוסט שערי התודעה, מהות המציאות, גראס ופסיכדלים שמסביר מנקודת מבט של חקר המוח איך נוצרות הזיות ויזואליות תופעות שקורות כשלוקחים פסיכדלים.

בסופו יש הפניות לפוסטים שמדברים על מציאות מפורקת ואיך נוצרים הפרקטלים האלה וכו.

כל אדם שחווה קצב כזה מהיר של זרימה מוחית ללא שליטה יחווה חוויות כאלה.

אם הפוסט הנ"ל לא ברור או אם אתה רוצה שאעתיק אותו לכאן, אעשה זאת.

אכתוב יותר מחר. רוב טוב. יעל

בס"ד

הי רועי הי יעל- חשבתי גם קצת להיכנס לשיח כי הוא משמעותי בעיני.

ישר כח שאתה משתף.

אחד מהמהלכים העיקריים של הנירו טריט (הבנה מנגנונית מוחית של תופעות נפשיות) הוא נתינת תקווה באמצעות הבנה. זה לא אומר שכשאנחנו מבינים מה קורה לנו נוכל להשתחרר מזה- אבל בהחלט ניקוי מסוים של הממד המיסטי מחלק מהתופעות שאנחנו חווים יכול לאפשר לנו לחזור ולהיות פרו אקטיבים כנגדן. אולי קצת בדומה לאדם שיש לו שבר או נקע או סתם שריר תפוס. הכאב נשאר אבל לפחות יודעים ממה הוא נובע.

השאלה שאותי מעניינת בהקשר של השיתוף שלך- האם לדבר על זה עוזר. התשובה הפשוטה בודאי- לדבר על הטראומה על החוויה זה חשוב- אבל מה קורה במח כאשר אנחנו משתפים ומתעסקים שוב ושוב עם הטראומה. בשלב ראשון אנחנו חושפים אותה- שזה חשוב מאוד אז אנחנו חושפים את רשת הנוריונים הפנימית שמניעה אותנו - אתה יודע רשתות נוירונים בנויות בצורה רב ממדית - כך שרשת פנימית יותר (כמו טראומה) יכולה להיות מחוברת ולהפעיל המון רשתות נוספות שקשורות לחוויות מקבילות או סתם למיומנויות חיים וכו'. אבל במקביל אנחנו גם מעמיקים אותה.

נכון שביחס לאין ספור הפעמים שחווית את החוויות הטראומטיות - וחזרת ונסעת בשבילי הרשתות המהוות אותן- החודשים האחרונים הם מיעוט- ומה כבר סלילה נוספת תועיל או תגרע - לרשת הזו המבססת חוויה כל כך מכוננת באישיות שלך (כך זה נראה)- אבל יכול להיות שזה לא מדויק. כי הפעם זה במודע. לכן גם יתכן שהגמול שאתה מקבל ממנה הוא זמין יותר מה שיכול להוביל ל"רצון" של מערכת הגמול המוחית לחזור ולהתעסק איתה יותר ויותר - . לכן צריך לראות בדיוק עד כמה מהדיבור הוא בונה ועד כמה מהדיבור הוא "התמכרות" . אבל יש כאן הרבה שאלות שצריך להמשיך או בעצם להתחיל ולחשוב עליהן.

אז מה הפתרון- לדעתי רק בבנית אלטרנטיבה- פעם קראנו לזה will has nothing to do with it זו לא שאלה של רצון- למח שלך משתלם מידי להיות שם- הדרך היחידה לגרום לו לא להיות שם זה להתעסק במשהו אחר. משהו חדש. משהו מתגמל. אלטרנטיבה ומודעות. אין כאן שאלה של אמת ושקר אלא של יעילות . אשמה בושה בדידות גרועים עבורך. הם מעלים את הלחץ ושולחים את המח כמו טיל בליסטי לנסוע ברשתות הנוירונים המבוססות יותר והמתגמלות יותר ובראשן רשת הטראומה.

זה המצב הביולוגי- הבנה שלו יכולה להגדיל את הבחירה אבל לא לקחת אותה- ההמלצה שלי היא לבנות אלטרנטיבה- אט אט תתחיל להיבנות ולהתבסס רשת נוריונים אלטרנטיבית- שתנחית מעצמה את הרשת הישנה.

טוב, מקווה שלא בלבלתי יותר מידי- אני מזכיר לך שאני לא מדען אלא רק חבר בדרך. אוהב אותך

אהוד.

השאלה למה זכרונות ממשיכים לצוף מעניינת. אני יכולה להציע השערות. "זכרונות צפים" פרושו שהמחשבות שלך זורמות ברשתות נוירונים מסוימות ומגיעות לתודעה. ז"א הקשב שלך נמצא בהם. למה שהמוח יחזןר לרשת מסוימת שוב ושוב? התשובה הפשוטה היא - שם הצפי לרוורד הוא הגבוה ביותר... רוורד מוחי=דופמין (לכל הפחות דופמין). החוויות שחווית בהקשר הזה היו עוצמתיות במיוחד ואם הגעת לחוויות מיסטיות והרחבת התודעה - שיחררו כמויות ניכרות של חומרי מוח שונים. בין השאר דופמין , אדרנלין, ואופיואידים . והמוח חוזר אליהן. קצת הסבר על מערכת הרוורד עליה דיברנו בעבר בהרחבה. המערכת הזו מאד עוצמתית וקימת לאורך הסולם האבולוציוני כולו. לעצם העניין, שעכבר במבוך שגילה דרך קצרה למצוא גבינה יקבל הרבה רוורד מוחי ויחזור שוב ושוב לאותו מקום. כך גם להבנתי המוח - יחזור שוב ושוב לאותו מקום ויסע שוב ושוב באותו מסלול המעניק לו (במקרה שלך) לכל הפחות כמות מוגברת של דופמין ואדרנלין (כעס).

כעת מה לעשות - קודם כל להבין את התהליך. ואז לחשוב מה רוצים לעשות. בדגש על המילה לחשוב (לא להיות באווטומאטים). דופמין עובד מצוין עם אדרנלין (עוררות וכו). אם תצליח לפרק את הכעס - תוריד את השפעת האדרנלין ותפחית את החוויה.

העובדה היא שאנשים חווים חוויות מיסטיות וחיים סבבה לגמרי. זה קצת כמו ההבדל בין להגיע למצב של איבוד תחושת הגוף כתוצאה מאונס ברוטאלי ואיבוד נשימה - או כתוצאה ממדיצטיה, תרגילי נשימה ויוגה...

לשוחח עם אנשים על הנושא (טיפול פסיכולוגי) והבנה מנגנונית (ניירוטריט), יכולים לסייע כי אחרת אתה חוזר לרשת ברירת המחדל - וחוזר וסובב באותה לולאת זמן ואותה חוויה -

זה כמו כדור שנמצא בתוך אותו מינימום מקומי ולא יכול לצאת החוצה לבדו. זה כמו אבן שנמצאת על מישור עם חיכוך ולא מצליחה לנוע בלי דחיפה או דיאלוג עם משהו מבחוץ - צריך להבין מה הכעס נותן (בטיפול בפוסט טראומה מנסים להביא בשלב ראשון את האנשים לכעוס, שזה מצב אקטיבי על קסקדת השרידה, וטוב פי כמה מלהיות במצב של קפא או התנתק שהם מצבים םאסיביים).

אם תבין מה הכעס עושה ואם תרגיש בטוח מספיק לפרק אותו - תפרק את הקשר דופאמין אדרנלין .

ראיתי את כל השאלות ששאלת במה שכתבת ואתייחס לכל - בהמשך. אשמח לעוד מידע ותובנות שלך לפני שאני ממשיכה. רוב טוב. יעל

היי רועי, טוב לשמוע ממך! שמחה שאתה מרגיש חיוני ונמצא על דרך של חשיבה, סקרנות, התמודדות למרות התחושות המציפות והחוויות הלא פשוטות שאתה מתאר. הכתיבה שלך מאד מענינת ומסקרנת.

1. אתה כותב: "זה כנראה רשתות נוירונים עקב ההתעסקות שלי עם מיסטיקה". אז בעיקרון, כן, אם הפעלת שוב ושוב רשתות נוירונים במסלול מסוים, הרישום של ההפעלה הזו נשאר כרשת נוירונים, זיכרון, שניתן לחזור אליו, גם ללא שימוש.. אבל אשמח להבין או אם תוכל לתאר אם זה מתאים לך, על איזה חוויות מיסטיות אתה מדבר. תאורים שקיבלתי עד כה על חוויות כאלה היו תאורים של תחושת אחדות עם היקום , התפשטות התודעה, וכו. אתה כנראה מתייחס למשהו אחר- האם תוכל לתאר חוויות מיסטיות שחווית? מדוע זה קשור לגלגולים קודמים וכו. צריכה לשמוע יותר כדי לנסות להבין איזה מנגנון מוחי הופעל.

2. לגבי הפוסט טראומה, בסופ"ש היתה לי התכתבות קצרה (בטוקבק) עם איש שאמר שהוא פוסט טראומה ממלחמת לבנון (073). הוא טען שהפוסט טראומה שלו היא עקב הקונפליקט העז בין הערכים הרגילים שלו שהם אהבה וחיבור לאחרים, ובין מצב בו הפך בזמן קרב ל"רוצח" (זו היתה ההגדרה שלו). גם אנשים שחוו פגיעה מינית (חד פעמית או חוזרת) מתארים את הטראומה שלהם כתוצר של הקונפליקט העז בין מצב בין התפיסה שלהם את עצמם כבני אנוש בעלי רצון חופשי, ובין זה שמישהו התייחס אליהם כחפץ, וגרם במעשיו (בצרוף קסקדת השרידה ותגובות אוטומאטיות) שהם יחושו כחפץ. כלומר ניפץ את תחושת הזהות העצמית העמוקה ביותר שלהם.

מהי פוסט טראומה מבחינתך ומה המקור שלה במקרה שלך?

אני חושבת שמה שעשו לך ולחבר היה נורא - בעצם במובן מסוים גרמו לכך שהתודעה שלך יצאה משליטתך - בלי שרצית את זה. אבל אשמח להמשיך לדבר על כך ועל איך להתמודד אחרי שאשמע יותר פרטים.

רוב טוב ובהצלחה! יעל