מתח מניע את החיים שלנו. רחשי החיים מניעים את מטוטלת המתח, מאדוות קלות ונעימות אך לעיתים משעממות, ועד לתנודות פראיות של מתח עצום ובעקבותיו הקלה עצומה. רכבת הרים של רגש, הזדקקות, חוסר שליטה, ופריקתם.
הרגשת מתח מניעה אותנו לפעולה. היא מודיעה למוח שקימת סטייה משיווי משקל גופני או נפשי, סטיה שיש לתקנה. ככל שלא נענה לתחושת המתח ונתקן את המצב, נתחיל לחוש תחושת לא נעימות, ואף רעות.
השחרור מהמתח מעניק לנו תחושה טובה.
התחושה הטובה נגרמת משחרור חומרים כימים טבעיים במוח, בכמויות שהמוח בנוי לקליטתן. חומרים מרכזיים הם אופיואידים שמרגיעים וחוסמים תחושת כאב פיזי ונפשי, ודופאמין שמעורר תחושות חיות מרץ ושמחה. המוח באופן אוטומטי, מולד, מפרש את ההרגשה הזו כסימן לכך שהגורם לתחושה הוא דבר שחיוני לשרידה, ודוחף אותנו לחזור ולבצע את הפעולה שגרמה לתחושה הטובה הזו, או ששיחררה אותנו ממתח. ככה זה אצל כל האנשים. אצל מכור המחסור בסם גורם למתח גבוה שמשתחרר לזמן קצר עם השימוש.
ככה נוצרת אוטוסטרדה בין גורם לפעולה, בין מתח לשימוש.
ביומיום, התפקיד של מערכת הסטראס הוא להגיב על גירויים מסכני חיים שינויים בסביבה הפנימית של הגוף שלנו: כאלה שמעוררים רגשות כמו כמו כאב, פחד, רעב, צמא, בדידות.. כשמערכת הסטראס מזהה סטיה מהנורמה, היא שולחת סיגנל אזהרה – תחושה לא נעימה, כואבת ומתוחה, שמניעה אותנו לפעול כדי להפחית אותה. לא משנה מה מקור המתח: כעס, בדידות, עייפות, ריב עם האישה או ריב עם חבר - כל דבר שמעלה את המתח דורש שיחרור, והשיחרור מהמתח זורם דרך האוטוסטראדה הכי מהירה במוח. אצל מכורים בגלל המחסור מעורר המתח בסם, רמת המתח הבסיסית גבוהה וכל תוספת קטנה מעבירה מעבר לקצה... ללא שיקום, האוטוסטרדה המשחררת שלהם עוברת דרך השימוש.
דוגמאות לגורמים מוכרים מעוררי מתח: שינויים מהאופטימום ב: רמת סוכר, רמת חמצן, רמת ה CO2, טמפרטורת גוף, מחסור בשינה. רגשות של בדידות, חוסר שייכות, אשמה, בושה, סכנה פיזית, חוסר שליטה במצב שחשוב לנו, פחד, סכנה או איום חיצוניים או פנימיים, מחלה, מבחן. וכו. גורמי מתח שיש להיזהר מהם: עכב"ר בא : עייף, כועס, בודד, רעב, בושה, אשמה. גורמים אלה מצטברים ויוצרים את רמת המתח הבסיסית בה מצוי האדם בכל רגע נתון.
כשהמתח גבוה המוח מפעיל תוכנית אוטומאטית שמנתקת את האזורים החושבים, ואת הרצון החופשי. לתוכנית האוטומאטית הזו קוראים קסקדת המתח והשרידה.. והאוטומאט של מכורים הוא שימוש. ככל שאתה גבוה יותר על הקסקדה הסיכוי להפעלה של התוכנית האוטומאטית גבוה יותר.וצריך להיזהר יותר. ולהוריד מתח מכל מקור אפשרי. אצל מכורים יש על הקסקדה אוטוסטרדות שמובילות לשימוש!
מתח -> אוטומאטים => שימוש
אז מה עושים?
מתח מצטבר ממקורות שונים. לכן כדי להוריד מתח חשוב: לישון מספיק. לאכול בזמן. לחפש קבוצת תמיכה כדי לא להרגיש בודד. להוריד כמה שאפשר לחצים בעבודה. להבין שאתה לא אשם - Will has nothing to do with it/ לנשום. להפעיל חוסר אונים. להבין שזה לא כוחות מיסטיים אלא מנגנון מולד פשוט ושרידתי שצריך להחזיר אותו לפרופורציות. זה לוקח זמן אבל אפשרי.
בניירוטריט אנחנו מציעים להפעיל חשיבה מנגנונית. להיות במודעות על איפה אני על הקסקדה, ולנתח באופן רציף את ההתנהגות שלי לדוגמה: למה אני נלחם בלי להתחשב בתוצאות? מה זה אומר על המקום שלי על הקסקדה? איזה כלי להשתמש כדי לרדת מהמצב הזה.. מה הגביר לי את המתח? איזה תוכנית פעולה כדאי לי להכין לפעם הבאה? בגלל שהקסקדה מנתקת את אזורי החשיבה, התעקשות לחשוב ולנתח מה קורה לי משאירה את האזורים האלה במוח פעילים וחושבים, ויכולה להאט את הריצה על הקסקדה.
מעגל הקסמים של מתח-שימוש וחוזר חלילה יוצר במוח אוטוסטרדות מהירות שקשה להתגונן בפניהן לבד. נסיון של מתמודדים רבים מראה שהפתרון הוא לבנות אלטרנטיבה. לבנות פעילות מרגיעה, ממתגמלת ומשחררת ממתח, שתחליף את השימוש, ולחזור עליה שוב ושוב עד שהיא תהפוך לאוטומאט. עזרה לאחרים היא דרך שנמצאה עוזרת. תוכניות שונות (ראה 12 הצעדים), מציעות בין השאר בניית כלים שיטתית להתמודדות עם מצבי מתח ודחף לשימוש.
השינוי ובניית האלטרנטיבה דורשים זמן, התמדה, עזרה מחברים לדרך, ובניית כלים, אבל מניסיון של רבים זה אפשרי!
לקריאה נוספת
על מתח, אלוסטזיס (מתח ממקורות רבים) ורגולציה שלהם ועל הקשר להתמכרות ראו גם
Sterling, P., & Eyer, J. (1981). Biological basis of stress-related mortality. Social science & medicine. Part E, Medical psychology, 15(1), 3–42. https://doi.org/10.1016/0271-5384(81)90061-2
Schulkin, J., McEwen, B. S., & Gold, P. W. (1994). Allostasis, amygdala, and anticipatory angst. Neuroscience and biobehavioral reviews, 18(3), 385–396. https://doi.org/10.1016/0149-7634(94)90051-5
Regions of the amygdala are involved in anticipation of negative events. Chronic anticipation of negative events leads to what we call allostatic load, or arousal pathology. Two hormones appear to be involved in arousal pathology; corticotropin-releasing hormone in the brain and glucocorticoids. We suggest that increases in corticotropin-releasing hormone, by stress or glucocorticoids, in the amygdala may have functional consequences for allostatic load.
השימוש משנה את מערכת הגמול המוחית ומוציא אותה מפרופורציות. נסיון של מערכות הגוף השונות להחזיר אותה לשיווי משקל מעורר מתח רב בגוף, ודוחף לשימוש חוזר.ראו KOOB ET AL. 2001
Koob, G. F., & Le Moal, M. (2001). Drug addiction, dysregulation of reward, and allostasis. Neuropsychopharmacology : official publication of the American College of Neuropsychopharmacology, 24(2), 97–129. https://doi.org/10.1016/S0893-133X(00)00195-0
This paper reviews recent developments in the neurocircuitry and neurobiology of addiction from a perspective of allostasis. A model is proposed for brain changes that occur during the development of addiction that explain the persistent vulnerability to relapse long after drug-taking has ceased. Addiction is presented as a cycle of spiralling dysregulation of brain reward systems that progressively increases, resulting in the compulsive use and loss of control over drug-taking. The development of addiction recruits different sources of reinforcement, different neuroadaptive mechanisms, and different neurochemical changes to dysregulate the brain reward system. Counteradaptive processes such as opponent-process that are part of normal homeostatic limitation of reward function fail to return within the normal homeostatic range and are hypothesized to form an allostatic state. Allostasis from the addiction perspective is defined as the process of maintaining apparent reward function stability by changes in brain reward mechanisms. The allostatic state represents a chronic deviation of reward set point and is fueled not only by dysregulation of reward circuits per se, but also by the activation of brain and hormonal stress responses. The manifestation of this allostatic state as compulsive drug-taking and loss of control over drug-taking is hypothesized to be expressed through activation of brain circuits involved in compulsive behavior such as the cortico-striatal-thalamic loop. The view that addiction is the pathology that results from an allostatic mechanism using the circuits established for natural rewards provides a realistic approach to identifying the neurobiological factors that produce vulnerability to addiction and relapse.
תגובות