רגש קשב וזיכרון - (ואיך זה קשור לייצירת הזיות ושמיעת דיבורים)
- Npint
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 15 דקות
עודכן: 29 בינו׳
רגש הוא מרכיב מרכזי בחיי הנפש שלנו.
מבחינה קוגניטיבית הוא משפיע על פונקציות מוחיות שונות ובראשן: ציר ה HPA במוח האחראי לתגובה למתח (קסקדת ההגנה והשרידה) (משפיע ומושפע) , מערכות הקשב, המוטיבציה והזיכרון.
רגש מעורב ב:
1. קביעת ערך של דברים , מה לבחור , למה להקצות משאבים כימיים, כימיים שונים (חמצן, סוכר, נוירוטרנסמיטרים).
2. לחבר בין בני אדם. לסנכרן ביניהם. כשאתה מתחבר עם בני אדם אחרים רגשית קל לך להתחבר אליהם ולראות את נקודת מבטם. להזדהות איתם לא רק רגשית אלא מחשבתית. לדבר יש יתרון אבולוציוני כי זה מאפשר לך לחזות את התנהגותם. שופטים כועסים לכן כשהנאשם או המאשים מנסים להפעיל אותם רגשית. הזדהות רגשית עם אחד מהם תטה את המשפט. כשמנסים לשכנע מישהו בדעתך" הדרך המהירה היא דרך הפעלה רגשית. הדרך האיטית המשעממת והמכבדת היא דרך טעונים שכלתניים. פוליטיקאים מכירים את זה. ביבי וטראמפ הם דוגמאות לכך: הם מפעילים את הקהל באמצעות פחד מאיומים ביטחוניים או שנאת זרים או "רודפים אחריי". להבדיל, כשלותר קינג סחף המונים הוא לא דיבר באופן שכלתני. הוא אמר: יש לי חלום....
3. לאתר סכנה או איום בקלט שמגיע אליה (אמיתי או מדומה) ולהפעיל ולפעול יחד בקישריי- משוב עם ציר ה HPA – המערכת שאחראית להפעלת הורמוני סטראס כמו אדרנלין וקורטיזול ומפעילה את קסקדת השרידה.
איבר מוחי מרכזי הקשור ליצירת רגשות ותיווך השפעתם בגוף ובנפש נמצא באזור מוחי קטן דמוי שקד, שנקרא אמיגדלה (בלטינית, שקד). האמיגדלה בנויה כמו שאר המוח מרשתות נוירונים שמעבדות את המידע הרגשי מגירויים שונים שמגיעים אליה . תפקיד מרכזי של האמיגדלה הוא הערכה של מידת הסכנה והאיום מהגרוי שהתקבל. מחקרים מראים את מעורבותה גם בהיווצרות חרדה חברתית.
לשם הערכת מידת הסכנה והאיום מגרוי, ועידכון ההערכות האלה, נמצאת האמיגדלה בין השאר בקשר חזק עם מערכות הזיכרון השונות, ובראשן ההיפוקמפוס.
דוגמה: אם אנחנו נתקלים בחיה גדולה חזקה וחשופת שיניים ששועטת לכיוון שלנו במהירות ושואגת, המידע החושי יגיע אלינו דרך העיניים והאוזניים ויעובד במוח בחלקים המיועדים לעיבוד ויזואלי ושמיעתי, התגובה הריגשית (סכנה! פחד! ) תעובד תוך שיתוף מרכזי של האמיגדלה, שתשלח אותות הפעלה לכיוונים רבים ובכלל זה למערכות הדחק, (ציר ה HPA). מערכת הדחק תפעיל מצידה את קסקדת השרידה באמצעות חומרים שונים שיופעלו ויפעילו מגוון רחב של תגובות בגוף ובנפש (לדוגמה: הלחם, ברח, קפא וכו).
לרגש יש תפקיד מרכזי בחיינו: הוא מאפשר לנו לקבוע ערכם של דברים עבורנו, ובהתאמה להקצות להם משאבים. לדוגמה: חזרתי מהעבודה עיף ורעב וכל מחשבתי נתונה לרגעי המנוחה הנעימים בבית אחרי יום עבודה מפרך. ופתאום אני מקבל טלפון מאשתי שאומרת : רחלי הקטנה יצאה מבית הספר לפני כשעה וחצי ועדין לא חזרה.. לא יודעת איפה היא. בבת אחת נשכחים הרעב והעייפות, האמיגדלה מפעילה את השרשרת והמשאבים הגופניים והנפשיים מתמקדים בחיפוש אחרי הבת (ששיחקה עם החברות בגן המשחקים וכל כך כך נהנתה(וקבלה כל כך הרבה דופמין) שלא שמה לב איך הזמן עבר..).
מערכת חשיבה לוגית רציונאלית שנמצאת בקדמת קליפת המוח יכולה לווסת רגשות. מערכת וויסות זו מתפתחת מהילדות לבגרות, ומאפשרת לחלק הקוגנטיבי רציונאלי למתן את האימפולסיביות הריגשית. אולם אצל אנשים שלא מאמנים אותה, או כאלה השרויים במתח גבוה לאורך זמן, כוחה עלול להחלש, ויש צורך במאמץ מודע לחזקה שנית. בכל מקרה, מתח מנתק באופן ביולוגי ת המערכת הרציונאלית. במצבי קיצון, ועם החלשות הפעילות הקוגנטיבית באמצעות פונקציות מוחיות אוטומטיות מולדות, אין גם מי שיווסת את הפחד שמריץ את ההקסקדה, ואנחנו יכולים להאמין בדברים שאינם הגיוניים.
שיטות טיפוליות כמו פסיכואדיוקיישן ,מיינדפולנס וניירוטריט מעודדת חשיבה מושכלת והתבוננות עצמית מנתחת שמפעילה את החלקים הרציונאלים בעת סערה רגשית במטרה לא לאבד שליטה.
פוסט זה מהווה רקע בסיס לפוסט
פוסטיי בסיס והשלמה נוספים
להלן ראו רפרנסים מדעיים.
ואחריהם חלק ב של הפוסט: שקפים שונים, והקשר בין רגש, קשב, הזיות, חרדה, וסמים..
Parr, L. A., Waller, B. M., & Fugate, J. (2005). Emotional communication in primates: implications for neurobiology. Current opinion in neurobiology, 15(6), 716–720. https://doi.org/10.1016/j.conb.2005.10.017
maral D. G. (2002). The primate amygdala and the neurobiology of social behavior: implications for understanding social anxiety. Biological psychiatry, 51(1), 11–17. https://doi.org/10.1016/s0006-3223(01)01307-5
The amygdala has long been implicated in the mediation of emotional and social behaviors. Because there are very few human subjects with selective bilateral damage of the שmygdala, much of the evidence for these functional associations has come from studies employing animal subjects. Macaque monkeys live in complex, highly organized social groups that are characterized by stable and hierarchical relationships among individuals who engage in complex forms of social communication, such as facial expressions. Understanding the role of the amygdala in animals that display a level of social sophistication approaching that of humans will help in understanding the amygdala’s role in human social behavior and in psychopathology such as social anxiety.
Similar articles
Atienza M, Cantero JL.J Sleep Res. 2008 Sep;17(3):285-94. doi: 10.1111/j.1365-2869.2008.00661.x. Epub 2008 May 22.PMID: 18503512 Clinical Trial.
Wagner U, Kashyap N, Diekelmann S, Born J.Neurobiol Learn Mem. 2007 May;87(4):679-87. doi: 10.1016/j.nlm.2007.01.004. Epub 2007 Mar 2.PMID: 17336554
Lewis PA, Cairney S, Manning L, Critchley HD.Neuropsychologia. 2011 Jul;49(9):2619-29. doi: 10.1016/j.neuropsychologia.2011.05.009. Epub 2011 May 19.PMID: 21621549
Roozendaal B, Barsegyan A, Lee S.Prog Brain Res. 2008;167:79-97. doi: 10.1016/S0079-6123(07)67006-X.PMID: 18037008 Review.
Pelletier JG, Paré D.Biol Psychiatry. 2004 Mar 15;55(6):559-62. doi: 10.1016/j.biopsych.2003.08.019.PMID: 15013823 Review.
רגש ממקד את הקשב על נשוא העניין שלנו.
ככל שהרגש גבוה יותר, המיקוד גבוה יותר עד כדי כך ששאר העולם נעלם
"רקדנים אחרים יהיו על הבמה אבל עיניי רואות רק אותך"
המוח בנוי כרשת דרכים עליה נוסעות הודעות חשמליות, הוראות שיחרור משאבים, זיכרונות, ומחשבות. כמו ברשת דרכים, קצב הזרימה וההשפעה המוחית מושפע מ"רוחב המסלולים" בין קבוצות הנוירונים באזורים שונים של המוח. לאמיגדלה יש יכולת להפעיל את ציר ה HPA, "לפתוח עוד מסלולים" ולהגביר פעילויות שונות במוח, וגם, במקביל, - לחסום מסלולי זרימת הוראות במוח - לחסום את אזוריי החשיבה הלוגית שביומיום מווסתים את השפעתה. מאורעות עזיי רגש, שבמהלך "נשפך" הרבה דופמין במוח - נסללים מהר יותר, ו"נחרטים" חזק יותר בתודעתנו. כאשר המאורע "טראומטי", לדוגמה - נגענו בכבל חשוף והתחשמלנו, או אכלנו פרי רעיל והורעלנו - המוח , בעזרת האמיגדלה וציר ה HPA - מופעל במוח תהליך סלילה מהיר וחזק: מסל"ם (מסלול סלילה מהירה). משאבים רבים מופנים לצורך זכירת מאורע זה, שהרי לא נרצה שהאדם או בעל החיים שחווה זאת, יחזור על הטעות מסכנת החיים הזו שוב..
סמים רבים גורמים לאפקט הגורם לשיחרור דופמין (או סרוטונין וכו) בכמות גבוהה, או להשהיית דופמין במרווחי הסינפסות לאורך זמן רב, מדהירים את המוח, מעלים את המתח, מעלים את רמת החרדה - וגורמים למסל"ם ולהזיות והלוצינציות. במקביל הם מפעילים את מרכזי התגמול המוחי שזוכרים שפעולה X גרמה ל"תגמול גבוה", דבר הגורם לחיפוש מתמיד אחרי גורם מעורר זה.
על הזיות וחלימה אכתוב בנפרד. בנתיים
הזיות והלוצינציות, ראיית מראות ו"סרטים" , שמיעת קולות ודיבורים מפעילים במוח מנגנונים הדומים לחלימה. חוקרים מציעים שהדבר מבוסס על יכולתו של המוח לייצר סיפורים (אסוצייאציות מקושרות לרצף סיפורי). למנגנון בניית תרחישים במוח יש ערך שרידתי, ואזורים נרחבים במוח מוקדשים לו. קבוצת אזורים זו נקראת רשת ברירת המחדל והיא מאפשרת לנו לחשוב את העבר, ולבנות תרחישי עתיד על מנת להיזהר מהם או להתכונן אליהם מראש. ארחיב כאן בהמשך.
turm, V. E., Haase, C. M., & Levenson, R. W. (2016). Emotional Dysfunction in Psychopathology and Neuropathology. Genomics, Circuits, and Pathways in Clinical Neuropsychiatry, 345–364. doi:10.1016/b978-0-12-800105-9.00022-6
מחפשת חומר על היחסים בין אהבה לשנאה
Rosen, H. J., & Levenson, R. W. (2009). The emotional brain: combining insights from patients and basic science. Neurocase, 15, 173e181.
Subjective emotional experience (the “feelings” we have when in the throes of an emotion) arises from
interoceptive and proprioceptive processing of visceral and somatic information and sensations that are produced when these physiological systems are activated (Levenson, 2003).
Emotional affiliation can be quantified by measuring (1) the ability to recognize (Bowers, Blonder, & Heilman, 1991) or track (Goodkind et al., 2012) emotions in others; (2) the emotional reactions that occur in response to the emotions of others (Sze, Gyurak, Goodkind, & Levenson, 2012); and (3) the patterns of emotional reactivity and regulation that occur in interactions with intimate others (Gottman &Levenson, 1986; evenson, Haase, Bloch, Holley, & Seider, 2013).
Distributed neural systems initiate the coordinated changes in autonomic nervous system reactivity and facial expressionthat characterize emotion. Consistent with the schematic of emotional response presented earlier, after appraisal of a salientstimulus, a network of brain regions that includes the anterior cingulate cortex, central nucleus of the amygdala, hypothalamus, and brain stem work with the anterior insula to initiate the emotional response and monitor the cascade of visceral and motor changes that accompany that response. For example, a state of fear might activate a pattern of bodily
changes in which heart rate speeds, hands become sweaty, and blood is redirected from the periphery to large-muscle groups (eg, the legs) that can help us escape a predator or intruder. These rapid physiological changes are coupled with action tendencies that make certain behaviors (eg, fleeing) more likely than others. In addition to these intrapersonal changes, emotions also serve important interpersonal functions. The expressive changes that occur (in facial expression, appearance, and vocalizations) alert conspecifics to the dangerous situation and help prepare them to deal effectively with the situation (Levenson, 1999). We turn next to a review of the brain structures that support the initiation of this complex multisystem emotional response.
The midcingulate (or dorsal anterior cingulate cortex) is often engaged during
attention and executive control,
The anterior cingulate cortex is reciprocally connected with
anterior insula, amygdala, periaqueductal gray, hypothalamus, nucleus accumbens, and orbitofrontal cortex, regions important for salience detection, emotional reactivity, and social regulation (Seeley et al., 2007). Through connections with orbitofrontal cortex, the anterior cingulate cortex is a centrally positioned hub that receives salient information about the environment and triggers visceromotor activity via subcortical structures and the brain stem (Ongur, An, & Price, 1998).
Amygdala
the amygdala
activates in response to a wide range of salient stimuli, including both negative and positive antecedent events (Murray,
2007), and is also essential for the formation of emotional memories (Cahill & McGaugh, 1998).
The basolateral amygdala receives sensory information from
the thalamus, hippocampus, and cortex, relaying this information to the central nucleus as well as other regions involved
in appraisal, memory, and approach or avoidance behavior (Davis & Whalen, 2001). The central nucleus, through direct
projections to the hypothalamus and via brain stem nuclei that support autonomic functions such as respiration, heart
rate, and sweating, initiates the autonomic cascade that accompanies emotion and alters attention and vigilance through
reciprocal connections with orbitofrontal cortex (Ongur & Price, 2000; Price & Amaral, 1981). With direct projections
to the trigeminal and facial motor nuclei, the central nucleus also has an integral role in emotional facial expression
(Davis & Whalen, 2001).
שולחת אינפורמציה לגרעיני בסיס כדי להשפיע על המערכת האוטונומית, ולשינוי הבעות פנים כדי להזהיר או להרגיע אחרים
The anterior insula is theorized to be one of the final sites for integrating visceral information from the body with
homeostatic, hedonic, and motivational factors (Craig, 2009). The anterior insula is thus considered to be a primary
center for assembling the subjective feeling states that accompany emotion. The insula maintains an online representation
of the body’s internal states through a pathway dedicated to interoception (Craig, 2002; Critchley & Harrison, 2013).
Patients who have lesions of the anterior insula (such as those with
behavioral variant frontotemporal dementia) exhibit profound deficits in empathy and emotion (Seeley et al., 2008),
which is likely because these patients are unable to access internal cues that typically promote understanding of and
responsiveness to the emotions of others.
When participants engage prefrontal
regions during reappraisal tasks that are aimed at lowering negative emotion, they exhibit lower activity in subcortical brain
regions such as the amygdala when they are presented with emotional stimuli (McRae et al., 2010; Wager, Davidson,
Hughes, Lindquist, & Ochsner, 2008). Here we will provide more details about brain regions that are pertinent for emotion
regulation.
Medial Orbitofrontal Cortex
The orbitofrontal cortex is a ventral region of the frontal lobes that is important for the detection and tracking the value of a stimulus (Rolls, 2000). Whereas the lateral orbitofrontal cortex is essential for monitoring information that is relevant for tracking potential punishments, the medial orbitofrontal cortex is integral for processing reward-related cues (Kringelbach& Rolls, 2004). Via projections to ventral striatum and emotion-generating systems, the medial orbitofrontal cortex facilitates online decoding and monitoring a stimulus’s reward value. This region is integral in evaluating the meaning of primary rewards, such as odors, and social rewards, such as observing others acting prosocially (Fehr & Camerer, 2007; Rolls, 2008). The medial orbitofrontal cortex is active not only when people themselves receive a reward but also when they view others receiving rewards, which suggests that this region enables us to experience reward for ourselves and it also facilitates our ability to share the positive experiences of others vicariously (Hare, Camerer, Knoepfle, & Rangel, 2010; Morelli, Sacchet, & Zaki, 2014).
Serotonin is a neurotransmitter that is centrally involved in emotional reactivity (Carver, Johnson, & Joormann, 2008). A key regulator of serotonergic functioning is the 5-HTT protein, which removes serotonin released into the synaptic cleft
Distributed neural systems initiate the coordinated changes in autonomic nervous system reactivity and facial expression that characterize emotion.
Dopamine is a neurotransmitter that plays an important role in emotion regulation
Moreover, other studies by our group (Gyurak, Goodkind, Kramer, Miller, &
Levenson, 2011; Gyurak et al., 2009) have found close links between emotion-regulating abilities and aspects of cognitive functioning (eg, executive functioning) that have been found to be enhanced in met allele carriers
Emotion regulation is thought to be a function of bidirectional activity of both emotion-generating and emotion-regulating neural circuits. Thus, key candidate genes involved in emotion reactivity have also been implicated in emotion regulation (for reviews, see Canli et al. (2009) and Pezawas et al. (2005))..
Oxytocin functions as a neurotransmitter and is thought to be centrally involved in affiliative behaviors associated with the caregiving-attachment system (Taylor et al., 2000).
Studies have shown that genetic variations in OXTR are implicated in a wide variety of affiliative behaviors
מידע אודות גירוי מסוים שמתקבל ממגוון חושים מעובד ברמה הבסיסית בתלמוס ומועבר לאמיגדלה שם הוא מעורר מוטיבציה מיידית להיחשף לגירוי או להימנע ממנו. במקביל אותו המידע מועבר מהתלמוס אל פיתול החגורה הקדמי (ACC) ואל קליפת המוח הארובתית מצחית[8]. משם המידע מועבר אל ההיפותלמוס, המעורב ביצירת תגובות פיזיולוגיות[8].
הקליפה הארובתית מצחית מבצעת עיבוד נוסף ואיטי של המידע אודות הגירוי, הכולל חיזוי השלכותיו. וכן שקלול רגשות של נתוני רווח והפסד ביחס לתגובה אפשרית כלפי הגירוי. המידע מעובד גם בפיתול החגורה הקדמי שמשקלל את ערך התגובה ביחס לסיכוי לבצע אותה, באופן שמשפיע על המוטיבציה ועל ההחלטה הסופית האם לבצעה או להימנע ממנה. ההחלטה משפיעה על עיכוב או עירור של המסלול המהיר מהאמיגדלה להיפותלמוס, וכן על אופן התגובה הרגשית והניהולית העתידית של המסלול המהיר[9]. הקליפה הארובתית מצחית מעורבת גם בחשיבה יצירתית מסתעפת ומתכנסת, ומשלבת מגוון נתונים לכדי רעיון
turm, V. E., Haase, C. M., & Levenson, R. W. (2016). Emotional Dysfunction in Psychopathology and Neuropathology. Genomics, Circuits, and Pathways in Clinical Neuropsychiatry, 345–364. doi:10.1016/b978-0-12-800105-9.00022-6
מחפשת חומר על היחסים בין אהבה לשנאה
Rosen, H. J., & Levenson, R. W. (2009). The emotional brain: combining insights from patients and basic science. Neurocase, 15, 173e181.
Subjective emotional experience (the “feelings” we have when in the throes of an emotion) arises from
interoceptive and proprioceptive processing of visceral and somatic information and sensations that are produced when these physiological systems are activated (Levenson, 2003).
Emotional affiliation can be quantified by measuring (1) the ability to recognize (Bowers, Blonder, & Heilman, 1991) or track (Goodkind et al., 2012) emotions in others; (2) the emotional reactions that occur in response to the emotions of others (Sze, Gyurak, Goodkind, & Levenson, 2012); and (3) the patterns of emotional reactivity and regulation that occur in interactions with intimate others (Gottman &Levenson, 1986; evenson, Haase, Bloch, Holley, & Seider, 2013).
Distributed neural systems initiate the coordinated changes in autonomic nervous system reactivity and facial expressionthat characterize emotion. Consistent with the schematic of emotional response presented earlier, after appraisal of a salientstimulus, a network of brain regions that includes the anterior cingulate cortex, central nucleus of the amygdala, hypothalamus, and brain stem work with the anterior insula to initiate the emotional response and monitor the cascade of visceral and motor changes that accompany that response. For example, a state of fear might activate a pattern of bodily
changes in which heart rate speeds, hands become sweaty, and blood is redirected from the periphery to large-muscle groups (eg, the legs) that can help us escape a predator or intruder. These rapid physiological changes are coupled with action tendencies that make certain behaviors (eg, fleeing) more likely than others. In addition to these intrapersonal changes, emotions also serve important interpersonal functions. The expressive changes that occur (in facial expression, appearance, and vocalizations) alert conspecifics to the dangerous situation and help prepare them to deal effectively with the situation (Levenson, 1999). We turn next to a review of the brain structures that support the initiation of this complex multisystem emotional response.
The midcingulate (or dorsal anterior cingulate cortex) is often engaged during
attention and executive control,
The anterior cingulate cortex is reciprocally connected with
anterior insula, amygdala, periaqueductal gray, hypothalamus, nucleus accumbens, and orbitofrontal cortex, regions important for salience detection, emotional reactivity, and social regulation (Seeley et al., 2007). Through connections with orbitofrontal cortex, the anterior cingulate cortex is a centrally positioned hub that receives salient information about the environment and triggers visceromotor activity via subcortical structures and the brain stem (Ongur, An, & Price, 1998).
Amygdala
the amygdala
activates in response to a wide range of salient stimuli, including both negative and positive antecedent events (Murray,
2007), and is also essential for the formation of emotional memories (Cahill & McGaugh, 1998).
The basolateral amygdala receives sensory information from
the thalamus, hippocampus, and cortex, relaying this information to the central nucleus as well as other regions involved
in appraisal, memory, and approach or avoidance behavior (Davis & Whalen, 2001). The central nucleus, through direct
projections to the hypothalamus and via brain stem nuclei that support autonomic functions such as respiration, heart
rate, and sweating, initiates the autonomic cascade that accompanies emotion and alters attention and vigilance through
reciprocal connections with orbitofrontal cortex (Ongur & Price, 2000; Price & Amaral, 1981). With direct projections
to the trigeminal and facial motor nuclei, the central nucleus also has an integral role in emotional facial expression
(Davis & Whalen, 2001).
שולחת אינפורמציה לגרעיני בסיס כדי להשפיע על המערכת האוטונומית, ולשינוי הבעות פנים כדי להזהיר או להרגיע אחרים
The anterior insula is theorized to be one of the final sites for integrating visceral information from the body with
homeostatic, hedonic, and motivational factors (Craig, 2009). The anterior insula is thus considered to be a primary
center for assembling the subjective feeling states that accompany emotion. The insula maintains an online representation
of the body’s internal states through a pathway dedicated to interoception (Craig, 2002; Critchley & Harrison, 2013).
Patients who have lesions of the anterior insula (such as those with
behavioral variant frontotemporal dementia) exhibit profound deficits in empathy and emotion (Seeley et al., 2008),
which is likely because these patients are unable to access internal cues that typically promote understanding of and
responsiveness to the emotions of others.
When participants engage prefrontal
regions during reappraisal tasks that are aimed at lowering negative emotion, they exhibit lower activity in subcortical brain
regions such as the amygdala when they are presented with emotional stimuli (McRae et al., 2010; Wager, Davidson,
Hughes, Lindquist, & Ochsner, 2008). Here we will provide more details about brain regions that are pertinent for emotion
regulation.
Medial Orbitofrontal Cortex
The orbitofrontal cortex is a ventral region of the frontal lobes that is important for the detection and tracking the value of a stimulus (Rolls, 2000). Whereas the lateral orbitofrontal cortex is essential for monitoring information that is relevant for tracking potential punishments, the medial orbitofrontal cortex is integral for processing reward-related cues (Kringelbach& Rolls, 2004). Via projections to ventral striatum and emotion-generating systems, the medial orbitofrontal cortex facilitates online decoding and monitoring a stimulus’s reward value. This region is integral in evaluating the meaning of primary rewards, such as odors, and social rewards, such as observing others acting prosocially (Fehr & Camerer, 2007; Rolls, 2008). The medial orbitofrontal cortex is active not only when people themselves receive a reward but also when they view others receiving rewards, which suggests that this region enables us to experience reward for ourselves and it also facilitates our ability to share the positive experiences of others vicariously (Hare, Camerer, Knoepfle, & Rangel, 2010; Morelli, Sacchet, & Zaki, 2014).
Serotonin is a neurotransmitter that is centrally involved in emotional reactivity (Carver, Johnson, & Joormann, 2008). A key regulator of serotonergic functioning is the 5-HTT protein, which removes serotonin released into the synaptic cleft
Distributed neural systems initiate the coordinated changes in autonomic nervous system reactivity and facial expression that characterize emotion.
Dopamine is a neurotransmitter that plays an important role in emotion regulation
Moreover, other studies by our group (Gyurak, Goodkind, Kramer, Miller, &
Levenson, 2011; Gyurak et al., 2009) have found close links between emotion-regulating abilities and aspects of cognitive functioning (eg, executive functioning) that have been found to be enhanced in met allele carriers
Emotion regulation is thought to be a function of bidirectional activity of both emotion-generating and emotion-regulating neural circuits. Thus, key candidate genes involved in emotion reactivity have also been implicated in emotion regulation (for reviews, see Canli et al. (2009) and Pezawas et al. (2005))..
Oxytocin functions as a neurotransmitter and is thought to be centrally involved in affiliative behaviors associated with the caregiving-attachment system (Taylor et al., 2000).
Studies have shown that genetic variations in OXTR are implicated in a wide variety of affiliative behaviors
מידע אודות גירוי מסוים שמתקבל ממגוון חושים מעובד ברמה הבסיסית בתלמוס ומועבר לאמיגדלה שם הוא מעורר מוטיבציה מיידית להיחשף לגירוי או להימנע ממנו. במקביל אותו המידע מועבר מהתלמוס אל פיתול החגורה הקדמי (ACC) ואל קליפת המוח הארובתית מצחית[8]. משם המידע מועבר אל ההיפותלמוס, המעורב ביצירת תגובות פיזיולוגיות[8].
הקליפה הארובתית מצחית מבצעת עיבוד נוסף ואיטי של המידע אודות הגירוי, הכולל חיזוי השלכותיו. וכן שקלול רגשות של נתוני רווח והפסד ביחס לתגובה אפשרית כלפי הגירוי. המידע מעובד גם בפיתול החגורה הקדמי שמשקלל את ערך התגובה ביחס לסיכוי לבצע אותה, באופן שמשפיע על המוטיבציה ועל ההחלטה הסופית האם לבצעה או להימנע ממנה. ההחלטה משפיעה על עיכוב או עירור של המסלול המהיר מהאמיגדלה להיפותלמוס, וכן על אופן התגובה הרגשית והניהולית העתידית של המסלול המהיר[9]. הקליפה הארובתית מצחית מעורבת גם בחשיבה יצירתית מסתעפת ומתכנסת, ומשלבת מגוון נתונים לכדי רעיון
Commentaires