הכוונה עצמית, הגישה המוטיבציונית - ומשל הברכה

מה מקור ההתנגדות להכוונה חיצונית? מדוע אנחנו מעדיפים להחליט לבד, ולהבין לבד?

כתשובה אפשר לדבר על המוח שמתנהג כבנקאי ומעדיף לבחור דרך שממקסמת את הרוורד הפנימי (דופמין) ממשימות שנבחרו, בוצעו והצליחו, תוך התחשבות באנרגיה הפנימית המתבזבזת על השגתן. ניתן לדבר גם על

• חשיבות האוטונומיה למציאת הדרך המתאימה למוח שלי ולמפת-הדרכים המנטאלית שלי, ועל החישוב הפנימי שהמוח עורך כל פעם שאנחנו מחליטים איזו משימה משלל המשימות שלפנינו - משתלם לנו אנרגטית לבצע.

• אפשר גם לדבר על היררכיה, וסרוב לקבל תכתיבים מאדם אחר שהופך מעצם נתינת העצות לשליט ולמצווה ומקטין אותי.

• אפשר לדבר גם על הרווארד הפנימי שהמוח מקצה לנו (מטעמים אבולוציוניים) כל פעם שאנחנו בוחרים. עצם הבחירה - מעניקה למוח רוורד. ובחירה שעשינו והצליחה מעניקה לנו רוורד גבוה עוד יותר.

להלן נרחיב מעט בנושא האוטונומיה.

אנשי חינוך דנים וחושבים על דרכים לעודד למידה עצמאית תוך הכוונה עצמית, גם מטפלים בהתמכרויות מדגישים את הצורך של המשתקמים בהכווונה עצמית. גישה זו שנמצאה יעילה להוביל אנשים לנסות מסגרות שיקומיות שונות נקראת הגישה המוטיבציונית. היא דוגלת ברעיון של "ללכת עם המטופל", לבדוק איתו מה הוא רוצה לשנות ובאיזה מידה. מאפשרת לו לקבוע קצב וכיוון. לא קל להמחיש לנותני העצות מדוע כדאי לתת לאדם העומד בפני בחירה בשינוי להוביל את הקצב והכמות - בדיון על מה שהוא צריך לעשות.

דרך טובה להמחיש לעצמנו ולו פאן אחד מנושא זה היא דרך משל הברכה. המשל מופיע במאמר שלנו -

הבנה עצמית, הכוונה עצמית, ומשל הבריכה תחת הלשונית מאמרים באתר זה. להלן ציטוט ממאמר זה.

את ההסבר נתחיל ממקום מוכר בספרות המקצועית. תיאוריית ההכוונה העצמית של ראיין ודסי דנה בגורמים שמשפיעים על צמיחתה או הנחתתה של המוטיבציה הפנימית המולדת והנלמדת שלנו [2]. המחברים מצביעים על כך שמוטיבציה פנימית דועכת או מונחתת אם מקור סמכות חיצוני מנסה להניע או לדחוף אותנו אל המטרה, גם אם המטרה היא כזו שאנו מסכימים מראש שהיא מטרה חשובה ורצויה. הם מסיקים שלאדם יש צורך מולד בהכוונה עצמית, צורך המתנגד להכוונה חיצונית.

מה מקור ההתנגדות להכוונה חיצונית? מדוע אנחנו מעדיפים להחליט לבד, ולהבין לבד?

את הסבר נחלק לשניים: הסבר ארוך , ומשל מטאפורי קצר.

הצורך בהכוונה עצמית ובהבנה עצמית נובע בין השאר ממבנה המוח כרשת דרכים [3], וממערכת הגמול הפנימית של האדם ומנגנוניה [1]. במה דברים אמורים? לכל אדם יש את המפה המוחית הייחודית שלו שדומה לרשת דרכים רב ממדית, עם קישורים, התפצלויות, אוטוסטראדות, מכשולים, דרכים ללא מוצא, ומסלולים עוקפים. על המסלולים האלה נעים מסרים כימיים וחשמליים. הנקודה החשובה היא שלכל אדם יש את המסלולים המנטאליים האישים שלו, הזיכרונות והעדפות הפרטיים שלו שהתפתחו בעקבות נטייה מולדת וניסיון עבר [3]. קיימים מסלולים זורמים יותר, סלולים טוב יותר, מקושרים טוב יותר - וקמים קישורים מקוטעים, עם פערי ידע, מוכרים פחות. אוטונומיה, או הכוונה עצמית, מאפשרים לאדם לבחור את המסלול המתאים לו, זה שמקושר וסלול במוחו האישי ומוביל למטרה הרצויה לו.

בטיפול בהתמכרויות מוכרת הגישה המוטיבציונית - כגישה המסייעת לאנשים להתחיל טיפול. הגישה המוטיבציונית מתמקדת בעזרה לאדם לברר לעצמו עד כמה הוא מעונין, עד כמה הוא חושב שכדאי לו לשנות הרגלים כאלה או אחרים. גם אם אתה חושב שהאדם מכור לאלכוהול במידה קשה. גם אם כל מה שהאדם עושה זה לשתות אלכוהול כל היום - עדין: האדם עצמו צריך להגיע להכרה שיש צורך בשינוי ושהוא מעונין בו . יש לכך יתרונות רבים.

כאשר אדם מניע את עצמו בהכוונה עצמית לעבר מטרה, הוא יכול לבחור את המקום, זמן, וקצב התנועה המוחית שלו בדרך למטרה. הוא יכול לבחור לצאת מנקודת ציון פנימית בולטת על המפה המנטאלית שלו, יכול לבחור להתחיל לאחר שגמר את ההתארגנויות הפנימיות המוחיות שלו וגייס מספיק משאבים מוחיים שמוחו מעריך שדרושים לו לביצוע המשימה [ 1 ] ועשה זאת בקצב שלו. כאשר אחרים מנסים לכוון אותו, או כשאחרים אומרים לו את התשובה, התהליך הנ"ל אינו אופטימאלי, הוויסות העצמי לא תמיד בשליטתו, וגיוס המשאבים הפנימיים לא תמיד הושלם. במקרה של הבנה פירושו של דבר הוא שמתן התשובה על ידי אדם חיצוני לא תמיד יאפשר קידוד עומק אופטימאלי, לא יאפשר גישור בין נקודות המבט של המסביר והשומע, לא יעניק גמול פנימי של הנאה מההבנה, ויעורר התנגדות, שעמום או שינה. במקרה של מוטיבציה, דחיפה שלא בעיתה עשויה לעורר התנגדות פנימית, שעולה ובוקעת החוצה בסירוב והתנגדות.

דרך טובה להמחיש את הצורך הפנימי שלנו בהבנה עצמית, בהכוונה עצמית ובבחירת הזמן, המקום והקצב של הביצוע היא באמצעות משל או מטאפורת הבריכה.

תארו לכם שאתם עומדים על שפת ברכה ומתכננים לקפוץ. השרירים נדרכים הגוף מתכונן, ולפתע, שנייה לפני שקפצתם, מגיח מישהו מאחור ודוחף אתכם למים... מה תרגישו? הרגשה נעימה? משמחת? הרגשת תודה לדוחף? או צורך בוער בהכוונה אישית? בהבנה עצמית? את ההרגשה הזו אני מזכירה לעצמי כשאני שוקלת לעיתים להתפתות ולדחוף אחרים לבצע פעולות שנראות לי מתגמלות וחשובות עבורם. וכאני שוקלת לספק למישהו פתרון מוכן, אני נזכרת בהנאה של גוף מתמתח, מים נוצצים, וקפיצת ראש אלגנטית שגופי ומוחי הצליחו לייצר בעצמם.

תודה לטל עדיני שהציע את המשל הזה. יעל

זינוק מ-233 מטרים. קפיצה ממגדל מקאו | צילום: האתר הרשמי