מתח קיצוני, פוסט-טראומה ופיצול ה"מציאות" - כשחיים ב 2 פלנטות נפרדות -המקרה של קצטניק

לפני מספר שנים פנו אלינו הורים של נער צעיר ואינטליגנט. בנם סובל מהזיות. מטופל תרופתית, ומקצועית. ועדין - חווה התנתקויות בהן הוא עובר לדבריו למימד אחר. מקום שונה עם תכונות אחרות, לא המציאות המוכרת. ברור לו שהמקום הזה אינו חלק מהמציאות היומיומית. הוא נמצא שם לבדו ומרגיש בודד. ניחא הם אמרו - אנחנו יכולים להבין היווצרות של הזיה או שמיעת קולות - אבל למה ההבחנה בין 2 ממדים או מציאויות שונות? איך ולמה זה קורה?

איזה מנגנונים מוחיים יכולים לגרום לכך שהמוח יעשה סוויץ בין 2 מצבים?

למה הפרשנות של הבחור היתה שמדובר ב 2 יקומים שונים עם כללים שונים?

והאם ניירוטריט יכול לעזור כאן? (התשובה במקרה הנ"ל היתה כן! ).

על כך ועוד בפוסט שלפניכם.

יש אנשים שעוברים טראומות והם מתחילים לחוות אחר כך הזיות. בלי שלקחו סמים משני תודעה.

המוח של עצמם משחרר, כמו בעת קרב שרידה, כמויות גדולות מאד של דופמין ואופיואידים והם רואים מראות, שומעים דיבורים, חשים תחושות, ללא נוכחות פיזית של האנשים האחרים - בסביבתם.

זו יכולה להיות חוויה של הזיה שמשולבת במציאות. לדוגמה : אני הולך ברחוב ופתאום מגיחה מולי דמות עם סכין שמנסה לפגוע בי, או, אני במקלחת ופתאום מופיעה דמות עם קפוצון ומאיימת שאם לא אתקלח במים קפואים הוא יפגע במשפחה שלי.

לחילופין זו יכולה להיות חוויה שנתפסת כאילו היא במקום אחר. ביקום אחר שלא ברור מה הוא. אולי גהינום או תופת עם דמויות שטניות המתעללות בי, אולי פלנטה אחרת, לדוגמה - כוכב האפר, או פלנטת אושוויץ, עם חוקי טבע משלה ובה הזמן " נע על גלגלי זמן אחרים".

עוזר להבין מהו ההסבר המדעי לתוםעות שחוויום ומעודד לדעת שהנסיון מעיד שהבנה יכולה לעזור מאד.

פוסט- טראומה ופיצול לשתי מציאויות

אנשים עם פוסט טראומה חווים לפעמים פלאשבקים ש"שואבים אותם" לעבר, לחוויות קשות שעברו, גורמים להם להתנתקויות, כמו איבוד הכרה, או לחילופין - לחוות הזיות , שמיעת קולות, הרחת ריחות וכו , או לחילופין - לחוות "סרטים" מפחידים כאילו קורים להם דברים מפחידים, מעוררי אימה וסבל רב.

בחינת מנגנוני המוח ניתן להתייחס להזיות כמו לחלומות שאנחנו חווים בזמן ערות, כשאנחנו בהכרה, הולכים, פועלים, מדברים אל דמויות שונות שרק אנחנו רואים, חשים כאילו הם ממשיים (מנגנון הבנייה של חלום והזיה דומה [1]). אבל מדוע יש תחושה בחלק מהמקרים שמדובר בשתי מציאויות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת? האם זה מעיד ש"השתגעתי"? האם יש כאן משהו מיסטי?

מעטים המקרים המתועדים פומבית ומוכרים לציבור הרחב - המתארים חיים של אדם שחי במקביל ב 2 פלנטות שונות... יוצא דופן במיוחד הוא המקרה של יחיאל דינור, ניצול מחנה הריכוז אושוויץ, סופר שטבע חותמו על תמונת השואה כפי שנטבעה במוחם של רבים בעולם ומוכר בשמו ק.צטניק. עדותו במשפט אייכמן ותאורו את אושוויץ , פלנטת אושוויץ, כוכב האפר, מקום של רשע מוחלט, השאירו חותם בלב רבים. בסופה של העדות הוא עובר למצב התנתק, מצב של "חוסר אונים ביולוגי", קולאפס אימווביליטי [4,2] - וממחיש באופן חזק מאד מצב קיצון זה.

המקרה של קצטניק

דוגמה מפורסמת של אדם שורד שואה שתאר מצב של חיים ב"שתי פלנטות נפרדות" היא סיפורו של הסופר ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שחי והוכר בשם ק.צטניק.

קצטניק שם לעצמו מטרה להביא את קולם של המעונים והנשרפים במחנות הריכוז של הנאצים. לאחר ששוחרר ממחנות הריכוז, הוא סבל מסיוטים רבים אבל לעיתים היה "נכנס" לפלנטה האחרת בכוונה. מספרים שנהג מעת לעת ללכת לצריף ישן בפאתי אחד הפרדסים, שם, לבוש במערכת בגדי האסיר שהיא עימו מאושוויץ הוא היה "עובר לפלנטת אושוויץ". מבודד מהעולם החיצון הוא חווה את מחנה הריכוז אותו שרד - ומשם כתב חלק ספריו מספריו ( בית הבובות, ועוד). לא יחיאל די נור כתב את הספרים. ק.צטניק היה הסופר - הוא אמר. ואם זה נשמע לכם כאילו מקרה טיפוסי של סופר שחי בדימיונו -

ראו בבקשה להלן קטע וידאו שהוקלט במהלך העדות שלו במשפט אייכמן - במהלכו רמת המתח שלו עלתה מאד, והוא "עבר לפלנטה אחרת", חווה ככל הנראה את ההולכים למוות מביטים בו, וחווה התנתקות דרמטית.

כפי שתראו בעדות הממצולמת ומוקלטת, קצטניק היה אדם מהישוב, רהוט, סופר מחונן, שספריו אודות השואה נמכרו במליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות. ועם זאת, על פי עדותו הוא חי "בשתי פלנטות נפרדות". העדות הקצרה שלו במשפט איכמן (המובאת בוידאו להלן) עצרה את נישמתי. היא הותירה רושם בל ימחה על הצופים בארץ ובעולם. עדות זו מאפשרת לנו הצצה, וכלים לחשיבה, אודת טראומה והזיה רב חושית. היא גם מדגימה את המעבר המהיר מאד ממצב עירני רגיל, למצב "התנתק" על קסקדת השרידה - במהלכה קימים "חוקי טבע שונים" אנחנו מאבדים שליטה על הגוף והרצון, _מאבדים את ההכרה, והגוף הרפוי לחלוטין נדמה כגוויה. והזמן מתנהל בה אחרת...

להרחבה אודות ק.צטניק, מומלץ לקרוא ולו רק את ההקדמה לספר החדש - חידת ק.צטניק (דצמבר 2023)

עדותו של קצטניק - קטע קצר בין כ 3 דקות בו ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן.

https://www.facebook.com/watch/?v=1250583795035853

שימו לב לקטע בו קצטניק קם ממקומו במהלך העדות, מנסה לברוח מהדוכן, אומר: "הם צופים בי.." חוזר למקומו מתקן - הם צפו בי... [הכוונה להולכים למשרפות]]. קם שןב - וכשהשופט פונה אליו בקול סמכותי, מתעלף.מאבד הכרה."מתנתק" על קסקדת השרידה ונדמה כמת...

לצפיה לחצו כאן

התגובה שלי לסירטון היתה ריגשית מאד. המוח שלי רחש במחשבות על מהן הלוצינציות, דיסוציאציות, הזיות טראומטיות. חשבתי על איך אנשים בפוסט טראומה חווים את הטראומה שלהם שוב ושוב, שומעים קולות, רואים מראות, מסרבים להסכים עם האפשרות של "הבנאליות של הרוע". מצויים בקונפליקט עם ההזדהות מוכתבת הביולוגיה אך המאד מאד מודחקת לעיתים עם התוקף. לא מצליחים לגשר בין העולמות**.

חשבתי ועדין חושבת על המטאפורה המגשרת המופלאה של ק.צטניק על הפלנטה האחרת, "פלנטת אשוויץ" שם יש חוקי טבע אחרים, שם הזמן נע באופן אחר, על גלגלי זמן אחרים ... שם האנשים לא חיים ולא מתים.... ועל ההדגמה החזקה של עליית המתח, במקביל אליה נסיונות לקום ולברוח, ("הם צופים בי .." אומר קצטניק בדברו על ההולכים למשרפות. "הם הולכים ואני נשאר" הוא אומר בתכתובת אחרת.) ***, אולי הכריע אותו המעבר הלא נשלט לפלנטת אושוויץ, אולי קולו של השופט לנדוי שמדבר אליו בקול סמכותי טירגט את הווית מחנה ההשמדה - (כפי שהציעה פרופסור שושנה פלמן במאמרה [3] ), כך או כך, - דינור - קצטניק עובר באופן מיידי למצב התנתק. ממחיש לנו את האוטוסטרדות המהירות שנסללו נחרטו במוחו בזמן ההיותו באושוויץ, עת חייו היו כקליפת שום, חסרי ערך, תלויים בגחמותיהם של אנשים סמכותיים. עת היה לא חי ולא מת....

במשפטים נהוג לומר למושבעים: תמחקו את המשפט האחרון מהפרוטוקול.. את הרושם הזה לא ניתן למחוק.

ב"התנתקותו" והפיכתו לרגע לגוויה, מת שאינו מת, המחיש קצטניק בצורה הופכת בטן, קצה קציה של השואה.

@@@@@

מה מקור התחושה שמדובר בפלנטות אחרות? איך הניירוטריט יכול לעזור?

כאשר המוח נתקל במצבים שלא יכולים להתיישב אלה עם אלה - או אינם הגיוניים - מתרחשת תופעה שנקראת במושג המדעי rivalry - החלפות בין מקומות ומצבים ומציאויות... מנגנון הרייבלרי יכול לפעול על כל סוגי הקלטים והפרשנויות של המוח. הוא כולל בחירה בפרשנות או בקלט אחד, וחסימה של כל מה שלא מסתדר איתו.

דוגמה לתופעה רילווברי בתחום הויזואלי ניתן לראות במאמר המדעי מ 1998 יריבות-בינוקולארית -

Tong F, Nakayama K, Vaughan JT, Kanwisher N. Binocular Rivalry and Visual Awareness in Human Extrastriate Cortex

. Neuron. 1998 Oct;21(4):753-9. doi: 10.1016/s0896-6273(00)80592-9. PMID:

במחקר המתואר במאמר הנ"ל לנסיינים מוצגת תמונה דו-משמעית המכילה זו על גבי זו תמונה של פנים בירוק ותמונה של בניין באדום.

הנסיינים רואים את כל אחת מהתמונות האלה בעזרת משקפי תלת ממימד כשעין אחת רואה את התמונה דרך פילטר ירוק ולכן מבחינה רק בתמונת הפנים, והעין השנייה מביטה בתמונה דרך פילטר אדום ולכן אם מביטים רק דרכה .(עוצמים את העין השניה) רואים רק את הבניין המופיע באדום. בניסוי, המשתתפים מביטים בתמונה המורכבת כששתי העיניים פקוחות. המוח נתקל בקונפליקט, כלומר במידע סותר המגיע מהעיניים ולכן, אחת התמונות מנצחת ומועברת לתודעה, והשנייה נחסמת ולא רואים אותה. מה שקורה בפןעל בניסוי - בניסוי - הנסיינים מדווחים שהם רואים כל פעם תמונה אחרת והתמונות מתחלפות בינהן כל כמה שניות.

Figure 1. Experimental Design and Stimuli

(a) Ambiguous face/house stimulus used in rivalry scans. When viewed through red and green filter glasses, only the face could be seen through one eye and only the house through the other eye. This led to vigorous binocular rivalry as indicated by reported alternations between a face percept and house percept (typically every few seconds).

התמונה וכיתוב מתוך המאמר Tong F, Nakayama K, Vaughan JT, Kanwisher N. Binocular rivalry and visual awareness in human extrastriate cortex. Neuron. 1998 Oct;21(4):753-9. doi: 10.1016/s0896-6273(00)80592-9. PMID: 9808462.

אנחנו משתמשים באביזר ההמחשה הזה

מרכיבים את משקפי התלת מימד. מביטים בתמונה הימנית כששתי העיניים פקוחות.

זה יכול לקחת זמן מה אבל בד:כ חוויום חוויה של התחלפות לא רצונית בין התמונות שנמצאות בקונפליקט. פעם רואים בניין ופעם רואים דמות אדם. אם זה לא עובד לכם:עיצמו עין ימין הביטו בתמונה - מה אתם רואים? חזרו על כך עם עין שמאל. מה את רואים עכשו? כעת הביטו בתמונה הימנית כששתי העיניים פקוחות...

למה זה קורה?

במציאות המוח שלנו לא יכול לקבל עולם מוכר בו כל אחת מהעניים רואה באותו מקום תמונה שונה - ולכן מנגנון הקשב במוח המוח בוחר להתמקד פעם בדמות האדם בירוק, ופעם בדמות הבניין באדום. מנגנון הקשב .מתמקד באחת התמונות, וחוסם את התמונה השנייה כך שהיא אינה יכולה להקלט בתודעה שלנו.

בניסוי - הנסיינים מדווחים שהם רואים כל פעם תמונה אחרת והתמונות מתחלפות בינהן כל כמה שניות.

באופן דומה, כאשר נוצר קונפליקט ערכי או אחר, בחייו של אדם, כאשר לצד חיי היומיום שלו אדם חווה טראומה או מציאות שאינה מתיישבת עם תפיסת עולמו או עם המוכר לו, בצורה קיצונית, תוך שהוא חווה במקביל הזיות ראייתיות ושמיעתיות מוחשיות שנתפסות כאילו הן מגיעות מהחושים [3] - כמו שקרה לקצטניק באושוויץ, או לדוגמה, כאשר בהזיות שלו הוא נענש בייסורי גיהנום וחווה זאת כמציאות - כשהוא ער לכך שהדברים אינם מתיישבים עם המציאות המוכרת לו - הוא מפרש זאת לעיתים כמעבר ל"יקום אחר" לא ברור איפה הוא, אולי בשמיים? אולי בגיהנום או גן עדן, אולי - בפלנטה אחרת.

במפגשים שלנו עם אנשים שונים שסבלו מחוויות כאלה - גילינו שבמקרים שונים הסבריי הנוירוטריט יכולים לעזור. מורידים את המימד המיסטי של חוויות ה"סרטים".

להסבר מפורט ראו: טראומה, חרדה, והזיות - "סרטים", מראות, וקולות - הבנה יכולה לעזור

סירטון העדות של קצטניק חשוב מאד להמחשת התופעות שקורות בטראומה ובפוסט טראומה.

פוסט טראומה היא טראומה שלא הסתיימה. כזו שהתגובות שלה להיזכרות במאורע הנורא שקרה או מטרגת אותו - מקפיץ אותנו לתגובות האוטומטיות שחווינו בעת המאורע עצמו. באופן נדיר ביותר, הסירטון של קצטניק מדגים פלאשבק כזה, במסגרתו מתחוללת מול עיננו הנדהמות תופעת ה"התנתק" על קסקדת השרידה. ראו הפוסט החשוב:

לא תשפוט! טראומה, חוסר אונים ביולוגי וחווית ההתנתק - הדגמות

הדוגמה של קצטניק וחווית ההתנתק

אנשים שחוו טראומות שונות (לדוגמה כאלה שנאנסו) חווים לעיתים חוויות של התנתקות. רבים מהם מבישים בתופעה. לא מבינים את מקורה. סובלים מאד. גם הצופים מהצד שרואים אדם שחווה "איבוד הכרה", בסגנון זה לא מבינים מה קרה שם

מה קורה כשאנחנו "על הקסקדה"

אחת החוויות שחווים אנשים ששרדו "תופת" היא עלייה חדה מאד על "קסקדת המתח והשרידה"**. "קסקדת המתח והשרידה" מופעלת במוח בזמנים של מתח גבוה וסכנה קיומית. היא כוללת הפעלה של אפליקציות מוחיות בעלת חוקיות קבועה: כשהמתח עולה מתחילים בעוררות ודריכות, עוברים ל"הלחם וברח", ואחר כך - ניטלת מאיתנו היכולת להניע את הגוף, הצוואר מתהדק כדי שלא נוכל לצעוק, ו"על הדרך" הצוואר החנוק מונע מאיתנו מעבר חופשי של חמצן ויציאה החוצה של CO2 ומגבירים מאד את רמת המתח הפנימית. ולבסוף, כשהמצב נואש ואנחנו חסרי אונים לחלוטין מול אימת המוות ונוכחותו המתקרבה - קיים מצב של "התנתק". מצב בו אנחנו מעבר לטוב ולרע, מעבר לפחד והאימה המחרידה. המוח מוצף באופיואידים (בדומה לאופיום ממקור טבעי) וחומרי הרדמה וריפוי. יש החווים בשלבים אלה התאחדות עם היקום, עם העולם, או, כאשר הטראומה נוצרת בגלל שמישהו תוקף אותם - התאחדות עם התוקף (זה מהווה אחר כך מקור לריגשי אשמה כבדים, מקור למתח וסיוטים עד כדי הזיות וסיוטים וחלומות על עונש).

באתר פוסטים רבים המתייחסים לטראומות שונות, פגיעה מינית, חרדה ועוד.

ראו לינקים לנושא הזיות, שמיעת קולות, ומצבי תודעה שונים - פוסט מתעדכן

מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה].

תזכורת והדגמה - חוסר אונים ביולוגי

טראומה מתמשכת, סטראס גבוה ופחד מוות נוכח וחזק, יכול להוביל אותנו למצביי קפא והתנתק על הקסקדה. על נושא זה כתבנו רבות. חוסר אונים ביולוגי אינו חוסר האונים המוכר לנו בחיי היומיום.

הוא מעבר לחוסר האונים של היומיום. הוא מנוהל על ידי אפליקציות שרידה מולדות שנטועות במוחנו [1].

בעבר המחשנו חוסר אונים כזה בעזרת "משל האיילה"

איך מרגיש חוסר אונים ביולוגי במצבי קיצון? (הדגמה)

כאן אנחנו מביאים סירטון ובו עדותו של ניצול השואה ק.צטניק (יחיאל דינור) במשפט אייכמן.

קטע סירטון עם עדותו הקצרה של קצטניק מובא כאן

מבין כל התופעות על הקסקדה תופעת ה"התנתק" הכי פחות מוכרת. ו"זוכה" לעיתים לפרשנויות ציניות, חסרות הבנה..הסירטון הבא מדגים אותה.

זהו קטע קצר בין כ 3 דקות בו ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן.

לצפייה לחצו כאן

https://www.facebook.com/watch/?v=1250583795035853

הערך האבולוציוני בתופעת ההתנתק

נקודה חשובה להבין לגבי תופעת ההתנתק בה חוזים בסירטון: זה אינו "איבוד הכרה" של יומיום. מדובר בתופעה הנובעת מרמת סטראס גבוהה במיוחד, במהלכה משוחררים למוח חומרים ממקור פנימי, מרגיעים ומרדימים חוסמים תחושת גוף ומוליכים לעיתים לתופעות יחודייות. ראו לדוגמה את הפוסט "נוירוני מראה וכוח גדול ממני" .

הבנת נושא חוסר האונים הביולוגי חשובה להבנת תופעות כמו התמזגות עם התוקף, ויש לה חשיבות שרידתית. התבוננות בדי-נור/קצטניק השוכב רפוי כולו, מנותק, פניו למטה (בצד שמאל) מתמזגות בשטיח, נראה כמו גופה! נראה אדם מת! היא ממחישה את הרפיון העצום וחוסר האיום הקורן ממנו, את התחושה שאנחנו מתבוננים בגופה. כאילו האדם שלפנינו מת. עפר לרגלי התוקפן. זה מסביר גם את היתרון האבולוציוני של מצב זה. מסביר למה אנשים תוקפנים או בעלי חיים תוקפניים לא ממהרים "לטרוף" אדם המצוי במצב כזה. שלבים אחרים על הקסקדה עלולים לעורר תוקפנות ואגרסיה או את יצר הצייד. אבל לא מצב התנתק.

דוגמה:

בתמונה למטה ילדה שנכנסה למצב "קפא" על הקסקדה. הגוף מתוח, האגרופים קפוצים, הפה פעור -

תגובת תוקף אגרסיבי עלולה להיות "לירות בה"!!

לעומת זאת, תמונתו של די-נור/ק.צטניק השרוע ברפיון אברים ראשו נבלע בשטיח השחור,

נראית אחרת ובצפייה, נחווית אחרת, ומעוררת רגשות אחרים.

למעוניינים, בסוף הפוסט יש הפניות שונות להרחבה.

עוזר להבין מה קורה במוח במצבי סטראס כאלה. מה קורה בזמן הלוצינציות והזיות ככל שהן קורות, להבין את ההתמזגות עם התוקף שקורת לפעמים, ולהבין את מנגנון האשמה, למה לעיתים חשים אשמה מייסרת בעקבות מצבי טראומה, שבי, אונס, ושואה נפשית וגופנית ( זוהי אשמה מוכתבת אבולוציה.. הבנה עוזרת! )

למה חשוב להבין את תופעת ההתנתק

אנשים נוהגים לשפוט אחרים מתוך חוויות שחוו בעצמם. כולנו מכירים מחיי היומיום תופעות של "הלחם או ברח" . במהלך חוויות כאלה אנחנו עלולים לצעוק ללא שליטה, ל"הלחם" באחרים ו"שישרף העולם"... בלי להתחשב בהשלכות. אבל תופעת "התנתק" אינה מוכרת לאנשים שלא חוו אותה. עדותו של קצטניק טלטלה רבים מאד בארץ ובעולם. זו היתה עדות ללא מילים על חוויה איומה שהמעבר למילים. (וממילא כשאנחנו על הקסקדה (ציר ה HPA מופעל) הזיכרון האפיזודי שלנו מנותק, וכך גם הקוגניציה, הרצון החופשי, ועצם הסוביקטיביות שלנו...).

אבל לא כולם הגיבו באותו אופן לעדות זו.

הפילוסופית היהודיה ילדית גרמניה - חנה ארדנט. תארה את המאורע שראינו בסירטון העדות היא אומרת: "כשנעצר לראשונה י לנשום, חש אפילו מר האוזנר [התובע במשפט] שיש לעשות משהו בעניין ה"עדות" הזאת, ובעדינות רבה, בנימוס רב, הוא קטע אותו .." "אולי יורשה לי להציג לך שאלות אחדות, ... גם אב בית הדין מצא הזדמנות להתערב: מר די-נור, בבקשה, בבקשה, הקשב.."

"בתגובה התעלף העד המאוכזב שנפגע כנראה עמוקות, ולא ענה עוד על אף שאלה."

(אייכמן בירושלים עמ-233-234).מתוך מאמר של שושנה פלמן בספר חידת קצטניק 2023, עמוד 215.

מאוכזב?! נפגע עמוקות בגלל שרצו שיענה?! תאטרלי?! האם ראינו אותה עדות?

אשריה של ארדנט שלא חוותה את חוויתה המוחצת של האימה, וההפיכה לאוביקט המופשט מהסוביקטיביות, ל"מת שאינו מת". [יתכן גם שכמנגנון הגנה היא חסמה את אזורי הרגש והאמפתייה באמצעות ריחוק ומתן הסבר "לוגי פילוסופי" מרוחק. מרוחק, ובה במידה רחוק עד מאד מהמציאות האיומה ].

לנוכח תגובות מסוג זה כלפי שורדי טראומה חשוב להדגיש ולהסביר את המקור הביולוגי/שרידתי לתגובה זו. היא קימת בבעלי חיים כמו שמדגים סירטון האיילה בדוגמה למעלה, ובבניי אדם - כפי שמדגימה עדותו הנדירה של קצטניק. [בספר הצופן, קצטניק מסביר את מקור חוסר היכולת שלו לענות לשאלות חקירתיות בטראומה שחווה כשנחקר בגסטאפו].

נדגיש: תגובת ההתנתק אינה רצונית, זו אינה תגובה בסדר גודל של חיי היומיום שלנו. אינה דרמטיזציה של "אישה היסטרית" או של אמן "מאוכזב"** זוהי חוויה מוחצת - ולעיתים טראומטית מאד, טראומה בפניי עצמה. ברטרוספקטיבה לחוויה כזו אנחנו נחרדים מכך שהפכנו לאובייקט. נטוליי רצון וקוגניציה.. הבנה עוזרת להשיב את הרוח ..

למה לא כולם מגיבים לטראומה באותו אופן?

הטייבה להסביר זאת נעמה גרונוולד: בעת טראומה לא כולם באותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים... ככל שההפתעה גדולה יותר, התוקפים פרועים יותר, הציפייה לטוב בעת הארוע שמתהפכת עליך גדולה יותר - התגובה קשה יותר. ככל שיש פחות זמן להתכונן ולצפות לארוע, התגובה קשה יותר. מוח יצירתי ומאגרי נוירוטרנסמיטורים מוכנים מראש גדולים יותר [2], מצב ריגשי בעת הארוע שונה, או חברים בסביבה שתומכים או משפחה תומכת - כולם משפיעים מאד.

למה לא כולם רואים הזיות אחרי טראומה?

ראו הסבר נוסף בפוסט יש אנשים ש"אלרגיים" לגראס. אסור להם לגעת. מיהם ואיך זה קשור ליצירתיות ?

אנשים עם קסקדת שרידה משמעותית, תלולה, כאלה שחוו חוויות מתח גבוה (לדוגמה ספורט תחרותי), או טראומה, כאלה שנולדו מראש עם מאגרי נוירוטרנסמיטורים זמינים מוכנים, אנשים חכמים, יצירתיים וכו - אינם זקוקים לסמים משני תודעה כמו קנביס ואחרים. בעת מתח גבוה מיוחד, מצוקה נפשית, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, יסורי נפש שונים, או מצוקה חזקה אחרת או אחרת, הם לעיתים "טסים" על הקסקדה (כמו שראינו שקרה לק.צטניק בסירטון), והמוח שלהם משחרר בבת אחת כמויות גבוהות של דופמין ואופיואידים. אם בקנביס, חומר ממקור חיצוני גורם ל VTA לשחרר כמויות גבוהות של דופמין בבת אחת, הרי אצלם אין צורך ב קנביס שיעשה את זה. ציר ה HPA במוח (מנגנון המתח) משחרר עם עליית רמת המתח מה"עובר ושב" שלהם בכפתורי הסינפסות, + ממאגרי החרום שיש להם - כמויות נכבדות של סמי-מוח הגורמים ל"עצירת" החלק החושב והמודע לעולם סביבנו, ריצה מהירה של המוח, והיווצרות הזיות.

האם יש יתרונות במוח עם הרבה דופמין זמין?

כדאי לדעת שהלהיווצרות מאגרי דופמין גבוהים בסינפסות כתוצאה מטראומה או ממצבי מתח גבוה יש גם יתרונות. הדבר מאפשר להתרכז במהירות ובעוצמה רבה, לזכור היטב ולחשוב ביצירתיות רבה, להבין הבנה עמוקה, ולהיות בעלי כושר מטאפורי גבוה. ברמה הפרקטית - אפשר להתרכז יום לפני המבחן, ללמוד את כל החומר עם חבר או חברה תומכים, ולהוציא ציון גבוה מאד. חלק מחיילי צה"ל שנפצעו פצעים מסכניי חיים בקרב והיו על סף המוות, מגלים לעיתים, אחרי השיקום, שקיבלו "מוח מתוגבר"... כך גם ראינו במפגש עם אנשים שחוו טראומות קשות ומתמשכות בילדות - גילינו אז שרבים מהם היו בעלי חשיבה זריזה ומקשרת מאד, והפליאו ביכולת המטאפורית וההבנתית הלא שכיחה שלהם. חשוב אבל להבין: כדי לעשות שימוש ביכולות אלה צריכים לפעול להורדת לחץ. להיות עם סביבה אוהבת תומכת ומכילה. כי סטראס גבוה - חוסם את החשיבה.

"לא תשפוט!"

אחרי מקריי אונס, שכיח שאנשים צופים בנאנסת הכנועה וחושבים בליבם: "לי זה לא היה קורה". זיכרו בבקשה שכשאתם חושבים על כך אתם חושבים על חוויות שלא חוויתם ושונות לגמרי מהיומיום המוכר. מקרים בהם "חוקי המכניקה של ניוטון אינם פועלים" ... , כמו במקרה שמדגים קצטניק בעדותו - אתם לא חוויתם ממקור ראשון את מלוא קשת ההשפעות של קסקדת השרידה כשאפליקציות אוטומטיות של המוח נוטלות את הפיקוד על אופן התגובה שלנו .. חשוב מאד להפנים את זה.

כך, לכל אלה המזדהים עם תמונות של גיבורים שי"לא נשברו" זיכרו לא כולם חוו אותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים. קצטניק היה אדם חסון, כריזמתי מאד, רגיש, עם מוח פעיל ויצירתי וכושר הבחנה עמוק וחכם מאד. הוא היה חדור מטרת נקם בגרמנים, ועדין, חווה ניתוקים. הוא הצליח להרים מפעל סיפרותי מכר מליוני עותקים מספריו, וקיבע את זכר השואה ואופן זיכרונה בישראל ובעולם .. ועדין - הוא חווה ניתוקים והתנתקויות, לעיתים נכנס לכך מרצונו ולעיתים, כפי שראינו - לא מרצונו. בעשרת הדיברות לעיתות קרב ומצוקה כדאי להוסיף את הדיברה "לא תשפוט" את עצמך. אהבה עוטפת עוזרת והקרב הגדול והלא מתפשר של משפחותיהם ורבים אחרים שהצטרפו למאבק להחזרתם של החטופים והחטופות עוזר.

שולחים את כל אהבתנו ותמיכתנו. הבנה ועשיה עוזרים. תנו לזמן זמן ... אוהבים.

תודה למגיבים ולשואלים שהגיבו לפוסט זה במיילים. אתם יודעים מי אתם. עזרתם לי מאד.

איור של הקסקדה ראו ב :דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית

למעונינים: קצטניק ניסה כל חייו להבין את מה שקרה לו באושוויץ. בגיל 67 הוא עושה נסיון אחרון וחוזר לזיכרונותיו הטראומתיים הפעם תחת הפעת LSD, בעזרת מטפל הולנדי ידוע. הטיפול הוקלט והוא מובא בספר שהוא כתב הצופן (א.ד.מ.ע). קטעים ממנו מופיעים בסרט השיבה מהפלנטה האחרת.

רפרנסים לדוגמה

ראו פוסטים על התמזגות עם התוקף , ו"אהבה" ממקור שרידתי

הפוסט ... הכמיהה לסמכות, תלותיות ולמה אני לא מסוגל לבחור אפילו בגד. נותן הסבר מבוסס נוירוביולוגיה למה הרקע של המשתתפים מוביל למצב של חוסר יכולת לבחור ועל מה צריך להתאמן כדי לשפר את המצב.

עדיין צריך להבין במה בוחרים בנקודת הבחירה ולמה זה מפחיד. ראו בעניין זה גם צעד 3 - והתייחסות לצורך לבחור לסמוך על כך שכשניטלת השליטה הרצונית אפשר לסמוך על "הנהג".

פוסטים רלוונטיים:

5/.

Wilson HR. Minimal physiological conditions for binocular rivalry and rivalry memory. Vision Res. 2007 Sep;47(21):2741-50. doi: 10.1016/j.visres.2007.07.007. Epub 2007 Aug 30. PMID: 17764714.

נירופדגוגיה ישראלית

פדגוגיה עצמית

וניירוטריט