מתח מניע את חיינו - חשיבותו של מנגנון זה לחיים על הבטיהם השונים יסודית.
מטרתו של מנגנון המתח לשמור עלינו בחיים - בצורה מיטבית. אבל מתח מתמיד, קיצוני, וחוסר שליטה בסיטואציות עלולים להוביל למגוון התנהגויות ותופעות רצויות פחות: מהתנהגויות לא מווסתות בכיתה עד סטראס קיצוני במצבי שרידה וקרב, התמכרויות, OCD ... מוח שרץ במהירות וללא שליטה, הגיון שנחסם, שמיעת קולות, ומצוקה רבה.
אנחנו מדברים על מנגנון יסודי וקיומי זה בהרצאות שונות: למורים בנוער בסיכון שמנסים להבין מה קורה לתלמידים שלהם שלא מצליחים להתרכז וללמוד, שמתנתקים, שמגלים אגרסיה או ונדאליזם - שנכנסים למצבים של "הלחם או ברח" בעקבות טריגרים קלים שבקלים. אנחנו מדברים על כך בפני חיילים שחוזרים מקרב, לא מצליחים "להתקרקע", לחזור לשיגרה, לצאת מהמיטה, או הופכים לאגרסיבים, לא יכולים להתרכז בעבודה או לילדים, שומעים קולות, סובלים מריגשי אשמה (מוכתבי ביולוגיה). אנחנו מדברים על מנגנון המתח עם אנשים אנשים עם התמכרויות שהרקע שלהם הוא מטראומות שונות שחוו, עם אנשים שעברו אונס, חוו שבי (או את השואה), חרמות בכיתה, בידוד של שנות הקורונה, התמכרויות ...
בקצרה מנגנון המתח וקסקדת השרידה - מסבירים מגוון רחב של תופעות. הכרות איתם מוסיפה ליכולת ההבנה שלנו מגוון של תופעות מחיי היומיום שלנו. בפוסט הנוכחי אנחנו מצרפים מצגת מבוארת בנושא מנגנון המתח וקסקדת השרידה - שניתנה למורים ואנשי חינוך בתחילת מלחמת חרבות ברזל 2024.
ככל שהחשיבה ההגיונית נחסמת יותר על ידי חומרים כימיים שהמוח שולח אליהם - ככל שהמתח עולה ואזורי החשיבה הגבוהה נחסמים יותר - העליה על הקסקדה מהירה יותר, כמות החמצן למוח יורדת, כמות ה CO עולה, החרדה גוברת - והיחס בין ה"רמקולים" באיור למעלה יוצא יותר ויותר מאיזון.
-------------------
מתח מניע את החיים שלנו. רחשי החיים מניעים את מטוטלת המתח, מאדוות קלות ונעימות אך לעיתים משעממות, ועד לתנודות פראיות של מתח עצום ובעקבותיו הקלה עצומה. רכבת הרים של רגש, הזדקקות, חוסר שליטה, ופריקתם.
הרגשת מתח מניעה אותנו לפעולה. היא מודיעה למוח שקימת סטייה משיווי משקל גופני או נפשי, סטיה שיש לתקנה. ככל שלא נענה לתחושת המתח ונתקן את המצב, נתחיל לחוש תחושת לא נעימות, ואף רעות.
השחרור מהמתח מעניק לנו תחושה טובה.
התחושה הטובה נגרמת משחרור חומרים כימים טבעיים במוח, בכמויות שהמוח בנוי לקליטתן. חומרים מרכזיים הם אופיואידים שמרגיעים וחוסמים תחושת כאב פיזי ונפשי, אדרנלין שמעורר אותנו, ממלא תחושת כוח ומיקוד במטרה, ודופאמין שמעורר תחושות חיות מרץ ושמחה ותומך ביכולת הקשב, הריכוז, הזכירה, והלמידה. [ראו הפוסט אופי ודופי ומפתחות גן העדן ].
המוח באופן אוטומטי, מולד, מפרש את ההרגשה הזו כסימן לכך שהגורם לתחושה הוא דבר שחיוני לשרידה, ודוחף אותנו לחזור ולבצע את הפעולה שגרמה לתחושה הטובה הזו, או ששיחררה אותנו ממתח. לעיתים התנהגות כזו היא אכילת גלידה עתירת שומן וסוכר, פיצה או המבורגר נוטף, לעיתים שתיית אלכוהול או שימוש בקנביס או סמים אחרים, ולעיתים זה ביריונית שמספקת תחושת שליטה וכוח, או ונדאליזם קבוצתי שמספק תחושת שליטה ושיחרור, מרידה בסמכות, ושייכות לקבוצה - ומקל על הדחק. [סוכר ושומן מתחברים לקולטנים של אופיואידים ודופמין, קנביס מאיץ במוח לשחרר דופמין וכו].
ביומיום, התפקיד של מערכת הסטראס הוא להגיב על גירויים מסכני חיים שינויים בסביבה הפנימית של הגוף שלנו: כאלה המעוררים רגשות כמו כמו כאב, פחד, רעב, צמא, בדידות..
כשמערכת הסטראס מזהה סטיה מהנורמה, היא שולחת סיגנל אזהרה – תחושה לא נעימה, כואבת ומתוחה, שמניעה אותנו לפעול כדי להפחית אותה. לא משנה מה מקור המתח: כעס, בדידות, עייפות, מבחן מתקרב, פגיעה במעמד, אובדן של אדם יקר , מלחמה, ריב עם האישה או ריב עם חבר.
כל גורם שמעלה את המתח דורש שיחרור, כמו גומיה הנמתחת עד קצה גבול יכולתה, ומשתחררת בכוח.
השיחרור מהמתח זורם דרך האוטוסטראדה הכי מהירה במוח. דרך אוטומטים שאנחנו מסגלים לעצמנו במהלך החיים.
תרגיל: חישבו על דוגמאות בחיי היומיום למצבים מעוררי מתח: שימו לב לגורמים ממקור חברתי "פסיכולוגי". לדוגמה אשמה, בושה, בדידות, חוסר אונים, ... כל אלה מערבים אינטרקציות חברתיות..(ורשתות נוירונים יעודיות). חישבו על עצמכם - איך אתם מרגישים? מה מעורר אצלכם תחושת מתח ודחק? -
דוגמאות לגורמים מוכרים מעוררי מתח: רעב, צמא, חוסר שינה, חוסר חמצן ... שינויים מהאופטימום ב: רמת סוכר, רמת חמצן, רמת ה CO2, טמפרטורת גוף, מחסור בשינה. רגשות של בדידות, חוסר שייכות, אשמה, בושה, סכנה פיזית, חוסר שליטה במצב שחשוב לנו, פחד, סכנה או איום חיצוניים או פנימיים, מחלה, מבחן. וכו.
בקרב אנשים עם התמכרויות נהוג להצמיד לגורמי המתח השונים ראשי-תיבות עכב"ר.אנחנו מרחיבים ומוסיפים גורמי מתח ממקור חברתי שעוצמתם רבה ואומרים - היזהרו: עכב"ר מ"ח בא:
גורמי מתח שיש להיזהר מהם:
עכב"ר מ"ח בא : עייף, כועס, בודד, רעב, מעמד-חברתי, בושה, אשמה.
גורמים אלה מצטברים ויוצרים את רמת המתח הבסיסית בה מצוי האדם בכל רגע נתון.
נדגיש למוח לא משנה מה מקור המתח, משנה לו סכום המתחים הכולל.
הפחתה של גורמי לחץ שונים מאפשרת ירידה מרמות מתח מסוכנות.
לפיכך, להורדת מתח דאגו לכך שאתם אוכלים מספיק, ישנים מספיק, נושפים ודואגים לפנות CO2 מהריאות, ונעזרים בכוח החברה להקל על הבדידות, להגביר תחושת שייכות, ולסלק ריגשי אשמה ובושה.
למה משנה למורים רמת המתח בה מצויים התלמידים?
כשהמתח גבוה המוח מפעיל תוכנית אוטומאטית שמנתקת את האזורים החושבים, היוצרים, אזורים המאפשרים למוח לתכנן תוכניות, לשקול ולהסיק מסקנות. להפנות קשב לנושאים כרצונם.
לתוכנית האוטומאטית הזו קוראים קסקדת המתח והשרידה.. הביולוגים וחוקרי הוח קוראים לאפליקציה מוחית זו : ציר ה HPA. איבר מוחי משמעותי המעורב ומניע אותה הוא האמיגדלה (השקד), המעורב ברגשות ובמתח. חומרים כימיים כמו קורטיזול, אדרנלין, דופמין ואופיואידים - מעורבים ביצירתה.
מהם גורמי הלחץ העיקריים שמעלים אותנו על קסקדת השרידה?
במפגשים עם אנשים עם התמכרויות למדנו את ראשי התיבות עכב"ר : עייף, כועס, בודד, רעב - יש לטפל בהם על מנת להוריד לחץ. אנחנו הוספנו גורמים חשובים נוספים שמתעוררים בזמן דחק ומגבירים אותו: בושה אשמה ומעמד חברתי. ביחד ניתן לזכור את הגורמים המרכזיים לדחק:
עכב"ר מ"ח ב"א
במפגש במכון מופת הציע אחד המשתלמים את ראשי התיבות
עכבר סחבא
עייף כועס בודד רעב, סטטוס חברתי, בושה ואשמה.
ברמה האישית - היומיומית
מחלה, הזדקנות, פציעה, תחושת חולשה וירידת כוח - מגבירים מאד את תחושת חוסר המסוגלות וגורמים לתחושת מתח גבוה בדידות עצב דיכדוך ועיסוק פנימי במצבי החברתי..
מנגנון המתח צובר מתחים - ככל שגורמי הדחק רבים יותר, הם מצטברים יחד לרמה קריטית גבוהה שמפעילה את הקסקדה ומניעים את תנועה לתגובות הולכות וגוברות של האוטומטים המולדים והנלמדים - למצבי איום וסכנה.
כדי להוריד רמת לחץ של תלמידים, ניתן ורצוי לטפל בגורמים המעלים אותו: לדאוג שהילדים לא יהיו רעבים, לדאוג להם למשקפיים כדי שיראו ויבינו מה קורה בכיתה ומה כתוב על הלוח, לאפשר תחושת שייכות שתמנע בדידות ותוריד את רמת הדחק, וכן הלאה
ניתן להגביר תחושת שייכות בעזרת שימוש בטקס כיתתי קבוע עם פתיחת היום - לדוגמה - לשיר שיר ביחד בכיתות הנמוכות. לדקלם טקסט יחד [מנהל בית הספר שלנו לפני עשרות שנים נהג לאסוף את כל התלמידים מ א עד ח - ויחד עשינו מספר תרגילי התעמלות ודיקלמנו בקול את סדר הספירה מ 1 עד 10 בעברית נכונה ובניקוד דיקדוקי נכון! ] יש כיתות שמתחילות היום את יום הלימודים בכמה דקות של מיינפולנס. יש המתחילים שעור בתרגילי היזכרות קלים.
תרגיל – מה לדעתכם רמת הדחק של התלמידים שלכם? עד כמה אתם דומים ברמת הדחק שלכם?
בשקף למעלה רשומים 10 גורמי לחץ . חישבו על תלמיד שלכם שקשה לו במיוחד. תנו עבורו הערכה בין 1-5 לנוכחות של כל אחד מגורמי הלחץ למעלה - וסכמו את המספר. לאיזה מספר היגעתם? כיתבו בצאט. חישבו אותו דבר על עצמכם. כיתבו לכם את הסכום על פיסת נייר לידכם. האם יש הפרש בין המספרים?
נוער בסיכון
אצל ילדים ונוער בסיכון נתקלים לא אחת בקשיים בקשב ובריכוז, חוסר יכולת למידה, חוסר שליטה וחוסר וויסות ריגשי, התנתקויות, או לחילופין אגרסיביות רבה, מרידה בסמכות, כל דבר קטן מקפיץ אותם ..
בקרב מורים לנוער בסיכון עולה לא אחת השאלה "מה לא בסדר במוח שלהם" ..(!!)
התשובה בקצרה
בהמשך לשאלה שהוצגה למעלה - על ידי לא מעט מורים לנוער בסיכון - שאלה שבעצם שואלת - מה לא בסדר במוח של תלמידים בסיכון? למה הם בעלי לקויי למידה, חסרי קשב, אגרסיבים או מתנתקים וחסרי מוטיבציה - איך מתקנים? התשובה הבסיסית היא - בראש וראשונה - הם ברמת דחק גבוהה! חלקם עבר טראומות שונות, אלימות (לא יודעים מתי ומאיפה תעוף הסטירה הבאה), רעב, בדידות - מצב תמידי של שרידה וקרב, חוסר שינה מספיק, מעמד חברתי נמוך .. אם נצליח לגרום להם להרגיש טוב יותר, הם יוכלו להצליח - מצוין!
חלק 2
דחק וקסקדת השרידה
.
עוררות גבוהה, הלחם, ברח, קפא והתנתק הם רצף התנהגויות, רצף "אפליקציות" של המוח, הממומש במוח בעזרת ציר ה HPA [1] ורשתות נוירונים ייעודיות [2].
רצף זה נקרא "קסקדת השרידה". קסקדת השרידה היא תוכנה אוטומטית בעלת יתרונות אבולוציוניים. היא קימת אצל בעלי חיים ובני אדם כאחד.
חשוב להבין שכשאנחנו במצבים אלה - אזורי ההגיון במוח נחסמים באופן אוטומטי, ולכן אינם פעילים. במצבים כאלה המוח מכוון אותנו לפעול מהר ועל פי אוטומטים.
או את התלמיד והמורה שנלחמים בינהם על "טלפון נייד" (?) שהמורה החרים לתלמיד? או משהו דומה.
הם נמצאים ב"הילחם" חסר הגיון. התבוננו באמא שצועקת במלוא גרונה על ביתה הקטנה, אטומה לפחד והקפיאה של הילדה. מרוכזת "בקרב" חסר מעצורים.
קצב המעבר ממצב למצב תלוי בהתנסויות עבר שלנו. אנשים וילדים שעברו טראומות שונות, הם בעלי קסקדה מהירה. הם דרוכים לכל שבריר עליה במתח ופועלים במקרים רבים באורח אוטומטי - "רצים על הקסקדה" . אצל אנשים שחוו דורות על גבי דורות של חיים שלווים ושקטים - הקסקדה ברוב המיקרים שלווה ואיטית יותר.
למעונינים ראו פוסטים על קסקדת השרידה באתר.
מומלץ לקרוא את הפוסט חזרתי פתאום - הנה אני בבית - מה קורה ללוחמים בראש - הבנה יכולה לעזור]
קסקדת המתח והשרידה - מה זה ומה קורה כשמתקדמים על "הקסקדה"?
באיור: משמאל לימין, רצף השלבים בקסקדת השרידה -
מתחילים בדריכות ועוררות ומתקדמים לפי רמת המתח והסכנה.
בקצרה: בזמן קרב וסכנת מוות מוחשית אנחנו במצב מתח גבוה - ונמצאים "על הקסקדה". כלומר, באחד השלבים המצוירים באיור למעלה: 1. דריכות מוגברת 2. הלחם או ברח 3. קפא 4. התנתק
לכל אחת מהתגובות האלה יש במוח קבוצות נוירונים שמפעילות זו את זו, וגורמות לפעילות או מונעות פעילויות מאזורים ותהליכים שונים במוח. לדוגמה - הפעלה של התנהגות אגרסיבית, מלחמה, קרב, בריחה, מניעת חשיבה, חסימה ושיתוק של תגובות מוטוריות. נשימה מהירה , חשדנות, כניעה.. וכולי.
.
השלבים השונים בקסקדת השרידה ברורים בזמן קרב - כשלוחמים לדוגמה בעזה, וזה קורה בצורה דומה אם כי בביטויים התנהגותיים שונים, גם בכיתה בעת דחק גבוה!
[מומלץ לקרוא את הפוסט חזרתי פתאום - הנה אני בבית - מה קורה ללוחמים בראש - הבנה יכולה לעזור]
מתי אנחנו "על הקסקדה" ?
כשאנחנו מרגישים מותקפים במצוקה או בדחק. לדוגמה בזמן מלחמה, בזמן מבחן שאנחנו חוששים להיכשל בו, בזמן תחרות בין טורים בה יש סיכוי שאכשיל את הקבוצה וכולם יכעסו עלי ואשאר לבד, כשעושים עלי חרם ואני מרגיש לא שייך ומבודד. כשאני עיפה, כועסת, מתוסכלת בעבודה, רעבה, דואגת לבעלי במילואים, מרגישה דחויה על ידי החברים, באבל, במריבה עם חבר או חברה טובה ....
---
.
רשתות נוירונים ואזורי מוח שמופעלים ומתנתקים ככל שאנחנו מתקדמים על הקסקדה
"הם על הקסקדה" - איך זה נראה בחיי היומיום?
ככה זה נראה בחיי היומיום - כשאנחנו כועסים ויורקים מילים ללא הבחנה ו"שישרף העולם". כשאנחנו מכים או נבהלים או מסתגרים או בורחים לשתיית אלכוהול או לקיחת סם - אנחנו בורחים - על כל המשתמע מזה מבחינת המוח. כשאנחונו בבלאק אאוט במבחן אנחנו בסוג של "קפא" ... לא מסוגלים לחשוב ובטח לא להמציא דברים... פועלים באופן אוטומטי.
עכשו - כשאנחנו מכירים את התחושה חשוב להפנים - כך מרגישים ילדים ונערים בסיכון - באופן שוטף... זה לא שיש להם "פגם במוח" - רמת הדחק שלהם גבוהה מאד באופן שוטף, הם מאוימים וסובלים - ולפיכך, ביולוגית הם "נמצאים על הקסקדה". הורדת הלחץ, הגברת תחושת השייכות שלהם, רגישות למצבם ואיכפתיות יכולה להוריד את רמת הדחק שלהם, ולשחרר את המוח מהכבלים וההסללה של קסקדת השרידה.. - הבנה של המקור להתנהגותם חשובה - כדי שהמורים לא יעלבו מתוקפנות שהם מפגינים לפעמים, ויוכלו לגלות אמפתיה ואיכפתיות בלב קל יותר.
קצב עליית המתח של כל אחד ואחת מאיתנו שונה. יש שנולדים עם קסקדת שרידה שמגיבה מהר יותר (לדוגמה בנים ונכדים של ניצולי שואה...), יש שעברו טראומות שהובילו אותם למצבי קיצון וסללו במוחם רשתות נוירונים רחבות כאוטוסטרדות ש"מטיסות אותם על הקסקדה" - עוברים מהר להלח, ברח ואפילו קפא והתנתק.. יש שהרמת קול הכי קלה מכניסה אותם לקפא מבוהל ומתגונן...
איך ניתן להשתמש בתובנות האלה בכיתה?
דוגמה מהשטח: להלן שאלה שהגיע באחד מהמפגשים שלנו עם צוותי חינוך של נערים בסיכון.
קיראו את השאלה וחישבו: איפה נמצא המדריך על הקסקדה: עוררות, הלחם, ברח, או קפא? איפה נמצא החניך?
המדריך מחפש מידע, חלק מהשבט (אחריות מוסרית), מגלה סקרנות, מעודד לאומץ... - הוא נמצא בשלב העוררות על הקסקדה - ביצועים משופרים, מוכן לקרב, חושב ופעיל.
החניך לעומתו נמצא ברמת דחק גבוהה בהרבה, חושש שיגיע לקפא. ברקע טראומה וטראומת משנה, חרדה, מפגש כזה עלול לגרום להעלאת רמת החרדה שלו ולפגוע בו נפשית.
חשוב להבין שזה לא "אומץ!" הוא נמצא במקום אחר לגמרי.
דוגמה:
באחד מהשעורים שלנו הציע מורה לנסות בכיתה תחרות בין טורים במטרה להגביר את המוטיבציה של התלמידים. בהתלהבות רבה היא הציעה: אבנה חידון, וכל פעם ילד אחר מהטור יענה על השאלה. וכך אם הוא יצליח הטור שלו יקבל נקודה נוספת. כל פעם ילד אחר ישאל וככה לכולם תהייה הזדמנות להשתתף ולהצליח...
לאחר שלמדנו על מנגנון הלחץ והגורמים שמגבירים את הדחק ערכנו דיון בנושא. המורה חשבה שוב על הרעיון הזה ואמרה בהתרגשות - זו יכולה להיות טעות - כי אם הילד לא יצליח בגללו הטור שלו יכשל - הוא ירגיש גרוע מאד, ויצא שכרו בהפסדו... מה לעשות? לבסוף שינתה את השיטה והציעה שבכל שאלה יתיעצו חברי הטור בינהם , יבחרו תשובה מוסכמת וכל פעם תלמיד אחר יכריז על תשובת הטור...
לסיכום: נקודות לזכירה
חשוב לבחון איפה לדעתנו התלמיד נמצא על הקסקדה. ללמד אסטרטגיות למידה שיביאו לאוטומטיזציה. כך שכאשר התלמיד במתח והחשיבה היוצרת חסומה - התלמיד יוכל לעבוד "באופן אוטומטי".
לפעול להורדת מתח
תלמיד נושר , תלמיד שלא יוצר קשר, לא מצליח להתרכז, לא זוכר, - לקוי למידה או פער מצטבר? אולי רמת הדחק שלו גבוהה? לבחון איך ניתן להגביר את תחושת ההצלחה שלו, לאפשר לו להצליח חברתית. ראו פוסטים לגבי ביסוס תחושת ההצלחה והשיטה יש קיבלתי 100!
שאלות של מורים ומחנכים:
ילדים ונערים שבנו כבר כלים לא אופטימליים להורדת לחץ. כעת כשכולנו ביחד ועם אותם צרכים ניתן לנסות לאפשר להם לבנות כלים אחרים. ראו להלן שיטות להורדת לחץ ש.מ.ש: שייכות, משמעות, שליטה.
לחזק תחושת שייכות, לתת משמעות - תפקידים עם עזרה לזולת, נושאים שמשמעותיים לתלמידים (ללמד בשעורי גאורגרפיה על עזה, איפה היא נמצאת, מספר תושבים, מרחק מהבית של התלמידים, וכו..) לדון בבעיות מוסר וחברה, ספרות רלוונטית, שירים .. שליטה : אי-וודאות מגבירה מתח. למורים תפקיד משמעותי מאד. במיוחד בתחילת המלחמה - איפשרו אירגון של סדר יום מובנה, מוכר, יודעים למה לצפות. יש לכך חשיבות רבה!
הגברת תחושת שייכות (ראו פוסט באתר): שייכות – פעילות משותפת, טבע, עבודה בטבע (חוות הסוסים בנירים, גינה חקלאית, טיפול בבעלי חיים), שירה בציבור תזמורת כלי נשיפה, יחס אישי – נוירוני מראה... סינכרון אמפתיה חיבוק – לראות אותם להתנדב, עבודה משמעותית – אחראי על...
פעילות בקבוצה חשיפה מבוקרת למצבי מתח וחזרות על תבנית התנהגות - ראו לדוגמה פעילויות של CBT בטבע. התלמידים מתנסים במשימות הדורשות התייעצות, שיתוף פעולה, והתמודדות עם נושאים של מעמד חברתי, אינטרקציות חברתיות וכו - כל הפעילויות מובילות ל"פיצוץ מבוקר" של תלמידים ש"עולים על הקסקדה" - דבר המאפשר דיון, שיח, ולימוד התנהגויות אלטרנטיביות. חזרות וואריאציות על משחקים קבוצתיים כמתואר למטה גורמות הנעה ומניעות תהליכי שינוי.
איך ניתן להקל על מתח?
דוגמאות של מורים
כדי להוריד סטראס מורים יכולים לסייע לתלמידים להצליח, לאפשר להם להרגיש שייכים. למורה יש מנדט נרחב. הוא קובע את סוג המשימה, רמת הקושי שלה, ההדגשים עבורם מקבלים ציון. הוא יכול לאפשר לתלמידים להרגיש שייכים על ידי מתן תפקידים שונים, להקדיש לתלמיד תשומת לב אישית ולשקף את אמונתו בו.
מורים יכולים להתחשב בגורמי דחק הקשורים לחשש ממקומם בחברה - לדוגמה לתת לכולם להקריא טקסט ביחד, לעבוד בזוגות כדי שאפשר יהייה להתייעץ לפני שעונים. להכניס את הילדים לאווירה באמצעות תרגילי היזכרות קלים, וכך לאפשר להם הצלחה ושיחרור דופמין. מורים יכולים להתחיל שעורים ביוצרי אווירה קבועים (שיר ביחד בתחילת היום) טקסים ופעילויות שמיועדים להגברת תחושת השייכות של התלמידים. הגברת תחושת השייכות נמצאה מועילה להורדת הורמוני הסטראס, ומשמעותית ללמידה. מורים יכולים להיות ערניים לגבי כוחה של המוטיבציה החברתית לטוב ולרע. לבחור סוגי מטלות אישיות וקבוצתיות באופן כזה שהתלמידים לא יחששו שמעמדם החברתי יפגע, שלא יפחדו ש"כולם יצחקו עלי", שלא אפחד שאכשל במבחן ואחטוף צעקות, בעיטות, ומכות בבית .. ראו דוגמאות רבות ושימושיות
בפוסטים הבאים:
מוטיבציה חברתית/פנימית - פרסים, מחמאות, סטטוס, שייכות, והתגברות על הימנעות מעבודה. דוגמאות של מורים
"תחושת שייכות" מסייעת לרווחה נפשית ולהצלחה. מהי, איך היא נוצרת במוח, ואיך מטפחים אותה בכיתה
ביסוס תחושת ההצלחה - ירידה במפלס הלחץ, עליה בתחושה הטובה, ועליה בהשגים - דוגמאות של מורים
תרגילי היזכרות => העלאת מוטיבציה, הנאה, ביסוס תחושת הצלחה, הורדת חרדת בחינות, ועליה משמעותית בציונים
סטראס גבוה ושמיעת קולות
במאמר מוסגר חשוב להסביר - הבנת נושא קסקדת השרידה חשוב לבני נוער ולכלל האוכלוסיה לא רק בהקשרים של לימודים בכיתה. בקרב דור הקורונה וטראומת ה 7 באוקטובר, הרשתות החברתיות והחרמות ברשת - מתגלים עוד ועוד מקרים של מצוקה ריגשית חריפה, עד כדי OCD פעיל וחרדות חברתיות ואחרות (כולל שמיעת קולות וראיית הזיות). עלייה על הקסקדה מאופינת בשיחרור של הרבה מאד דופמין ממאגרים שלכל אחד יש אצלו במוח. ככל שהתלמיד עבר יותר טראומות, ככל שהוא רגיש יותר, ככל שהוא מצטיין, חכם, ויצירתי יותר - המוח שלו מקושר יותר ומאגרי הדופמין במוח שלו גדולים וזמינים יותר (ראו הפוסט יש אנשים שאלרגיים לגראס, אסור להם לנגוע). מבחינת אנשים (בני נוער ובוגרים) שמגיעים למצבים של מתח קיצוני - כמויות הדופמין שמשתחררות להם במוח דומות באפקט שלהם לשימוש בקנביס בריכוז גבוה - ועלולות להגיע לכדי שמיעת קולות ולהזיות שונות. הבנה של מה קורה לי במוח, הכרת הקסקדה ודרכים להורדת חרדה ומתח עוזרת. (ראו פוסטים באתר אודות חרדה, מנגנון האשמה, הזיות, שערי התודעה, תחושת שייכות ועוד. לא משנה מה מקור המתח או שטף הדופמין: אונס, טראומה, חרדה, שימוש בסמיםפסיכו-אקטיביים - המנגנון שמייצר הזיות דומה).
לא רק "נוער בסיכון"
בעבר ההגדרה נוער בסיכון התייחסה בעיקר לתלמידים מוחלשים, בתים אלימים, עניים, או לא מתפקדים כהלכה. אולם בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בתופעה שמדווחת יותר ויותר: בני נוער - שהם תלמידים מצטיינים, ממשפחות תומכות ואוהבות מאד, מגלים תופעות של דחק קשה מאד ו"עליה על קסקדת השרידה".
חרם מצד חברים לכיתה שמועצם ברשתות החברתיות, בדידות, טראומות שונות - עלולים להגיע אצל בני נוער שאינם מתויגים באופן אוטומטי כ"נוער בסיכון" - למתח גבוה במיוחד שיכול להוביל למצבים של שטף עז של דופמין - ובמקביל למצבים של "שמיעת קולות", וראיית הזיות ראיתיות - חוסר פניות ללמידה ומצוקה גבוהה.
הדבר בולט אצל דור הקורונה ודור המלחמה - שהגבירו מאד את רמת הדחק בקרב האוכלוסיה בכלל ובקרב הצעירים בפרט - קורונה ובידוד חברתי שהוכתב על ידי השילטונות לא אפשרו את הנחמה של ההיות ביחד, טראומת ה 7 באוקטובר, אזעקות וטילים מתפוצצים..עוררו אצל כולנו התנהגויות שרידתיות ועשו שינוי במוחות של כולנו ... עם הזמן, ההבנה, והרגיעה שהולכת וגדלה ניתן לחזור לנורמה.
לעניין זה ראו גם השקד, קליפת-הדעת, והמלומד - או - כשהרגש וההיגיון מתחרים ב "הורדת ידיים", הבנה יכולה לעזור
הפניות והערות שוליים
תודות
תודה לידידי היקרה ענת יצחקי - המסורה כל כך לילדים ונוער בסיכון.
Comments