מנהיגות, הוראה, ומנגנוני המוח

כשאנחנו מלמדים בכיתה או מפקדים על קבוצת חילים, מאמנים קבוצת כדורגל, או מנסים לגבש קהילה או משפחה מורחבת - חשוב להבין שהאדם הוא מכלול - הוא אינו רק "חושב" או רק "מרגיש" או "בעל.ת מוטיבציה". באדם השלם פועלים יחד גוף ונפש, רגשות וקוגניציה, שכל, לוגיקה, ומנגנוני דחק. כל מנגנון בפני עצמו וכולם יחד באינטרקציה זה עם זה - כל הזמן, בתמהילים שונים [1].

לכן, המורה בבואו ללמד, המנהיג בבואו להנהיג, ההורה ברצותו לגדל את ילדיו, וכל אחד.ת מאיתנו בחייו כפי רצותו לייצר אינטרקציה עם אנשים ולהניעם למטרותיו - אם לטובתו ואם לטובתם של האחרים - עליו להביא בחשבון את מכלול מנגנוני המוח. לא "אני חושב משמע אני קיים" שמאדיר את החשיבה בלבד - אלא מכלול!

הכרות עם מנגנוני המוח השונים [1] : מנגנון הזיכרון הלמידה וההבנה, מנגנון התגמול המוח וההנאה, מנגנון הדחק, והרגשות. וחשוב מאד - הדרך בה הם משפיעים אלה על אלה - . הבנה כזו מסייעת לנו להבין ולכוון את דרכי הפעילות שלנו בדרך המתאימה לכוונותנו - מי יתן והן לטובה ולברכה.

מורים שהם נוירופדגוגיים מכירים את אופני הניתוח המנגנוני ונעזרים בהוראה שלהם בידע אודות מנגנוני המוח ודרכי התבטאותם בכיתה [2] . יתרונו של המורה שהוא חווה דוגמאות המערבות מנגנוני מוח יסודיים אלה - יום יום ושעה שעה - בעת עבודתו/אומנותו. הדבר מרחיב את תפיסת העולם של המורה ומאפשר לו באותו אופן לצפות סביבו ולהבין עמוק יותר תהליכים גם מחוץ לכיתה, לראות את אותם מנגנונים בפעולה בחי היומיום, המשפחה והחברה.

להלן דוגמה בה ידע מנגנוני מאפשר להבין תופעות והתרחשויות בחיי היומיום - הפעם במרוץ לבחירות בארה"ב. הדוגמה הזו פורסמה בפוסט נפרד אולם מובאת כאן שוב בהקשרה הנוירופדגוגי - מנגנוני.

מתוך https://www.ynet.co.il/news/article/s1rgighjkl כתבה של ציפי שמילוביץ 15.10.24 ב YNET

מתוך https://www.ynet.co.il/news/article/s1rgighjkl כתבה של ציפי שמילוביץ 15.10.24 ב YNET

הכותרות אתמול חגגו - טרמפ שוב הפתיע.

בעצרת בחירות בפנסילבניה, אחרי שמספר צופים התעלפו מחום, הוא עצר את סבב השאלות והתשובות ואמר: "מי לעזאזל רוצה לשמוע שאלות? בואו פשוט נקשיב למוזיקה ונרקוד". הוא השמיע מוזיקה, התנועע על הבמה, והקהל רקד איתו!

"כמה ביזארי" "כמה מטופש" היו התגובות . אבל טראמפ יודע, מבין אינטואיטיבית, שהצורך הגדול של אנשים הוא בחיבור עם אנשים אחרים, בסינכרון על בסיס משותף. כמו שרואים במגרש כדוררגל, כמו שמרגישים בזמן קרב.

לטראמפ גם ברור כשמש, ידוע מחוויה אישית, "ששאלות של אנשים אחרים לא מענינות אותנו".

וגם אם אנחנו מטיבנו, אנשים חושבים, וגם אם בגדול אנחנו מנסים להבין שאלות ותשובות, בכל זאת, רציונאליות וחשיבה לא תמיד מחברות אותנו לאחרים, ובוודאי לא מאחדות את כולם יחד.

נסו לשחזר בראשכם אספת הורים. כל ההורים יושבים במעגל ותמיד יש איזה "נודניק" שמתעקש להבין דבר-מה שחשוב רק לו. כל הורה והשאלה שממש, אבל ממש, חשובה לו, משהו שהוא מתעקש להבין לעומקו - נושא שכלל לא חשוב לאחרים.

קשה מאד למצוא מכנה-משותף-קוגנטיבי רחב לכולם, כזה המפעיל את כולם באותה עוצמה...

אבל בארוע בחירות של טראמפ - לפחות בשלב הזה של של מסע הבחירות - מעט לפני מועד הבחירות המאד קרוב - אנשים לא באים להקשיב לשאלות של אחרים או לתשובות כאלה או אחרות. למי יש כוח לזה?!

רוב האנשים באים כעת להרגיש שייכות. להיות חלק ממחנה רחב ועוצמתי.

וזה בדיוק מה שגורם להם טראמפ להרגיש -

הוא מצליח לסנכרן את הקבוצה שלו בעזרת רגש, מוזיקה, ריקוד.. בעזרת רצון משותף לנצח.

כמו במופע רוק כולם נהנים מהמוזיקה - מוזיקה מסנכרנת מוחות של אנשים.

כמו במופע רוק - התנועה המשותפת בקצב המשותף, מסנכרנות גם היא את הקהל, והרגש של כולם משותף - איזה כיף להיות יחד, איזה כיף להרגיש כמו כולם, כמה עוצמה יש בלהיות ביחד, איזה עוצמה יש באיש הזה שגורם לכולנו להרגיש כה טוב!

האריס לעומת טראמפ - מנסה לשכנע בהגיון, בשכל, בדוגמאות שונות - וכך היא יכולה לקבל קולות מקהל אחד ולאבד את מישנהו. בניגוד לרגש, מוזיקה, וריקוד שיוצרים חיבור - גישה שכלתנית משתמשת בקוגניציה, וקוגניציה - היא אינדבידואלית... וכמו שהאריס מגלה - בקרב קהל המצביעים הפוטנציאלי שלה דומה שרב המפריד על המאחד. [לאחרונה - האריס מנסה למשוך את קהל המצביעים שלה במדינות המתנדנדות, באמצעות מסר אחיד, חד, ברור ומחבר ריגשית: הפחד מפני היכחדות הדמוקרטיה בארה"ב - אבל הבחירה במסר הזה דומה שאינה "תחושת הבטן שלה ".. זוהי הבנה שכלתנית, אנליטית, שנעשתה מין הסתם בעזרת יועצי תקשורת שלה - זו אולי הסיבה שיש שאינם מאמינים לה.. ראו בסוף הפוסט על ההבדל בין הבנה שכלתנית , לידיעה].

אנשים רוצים דברים רבים ממנהיג - שיהייה לו בטחון עצמי, דיעה עצמאית ותחושת מסוגלות גבוהה,

שידע להפריד טפל מעיקר, שידע לזהות בעיות שנראות גם להם עקרוניות ושידע לטפל בהן,

שתהייה לו דרך - (ולא משנה מהם הפרטים!), שיהייה ערמומי (כמו בסיפור יעקב ועשו),

ושידע להוביל ...

חלק גדול מיכולת ההובלה של מנהיג היא יצירת סינכרון בין חברי הקבוצה ויצירת תחושת שייכות מעצימה - ואת זה טראמפ יודע לייצר בקרב התומכים שלו.

האם גם אנחנו, בחיי היומיום שלנו, בבית, בכיתה, בחברה -

 מבינים את הצורך היסודי הזה, בשייכות, ואת כוחו ?

כי הצורך בשייכות ובביחד קיים תמיד

זהו צורך שרידתי, ביולוגי, מובנה מוח וגוף

ולא ניתן להשאירו מחוץ לכיתה כשסוגרים בבוקר את שער בית הספר

מבחינת "עכשו לומדים" !

לכן חשוב שמורים יכירו את מנגנוני המוח המרכזיים

שלצד הכרות עם פדגוגיה ו"חומרי הלימוד" - ומיומנויות החשיבה הביקורתית וההגותית,

יחשבו לפני כל שעור איך ניתן לעורר מוטיבציה חברתית, ואישית,

איך לדאוג לאספקת דופמין שוטפת במהלך השעור עם הפסקות וגיוון, אתגר ומשחק,

שיתייחסו לדחק והשפעותיו השליליות על הלמידה,

שידעו לעורר תחושת שייכות ושותפות, וחוויה של קהילה

כי

וכשאנחנו מרגישים שייכים טוב לנו,

ואז גם נוצרת פניות להשקיע משאבים, לתרום, ולהיתרם ..

אוהבים

**ההבדל בין ידיעה להבנה

אנחנו מבחינים כאן בין ידיעה אינטואיטיבית, להבנה באמצעות השכל.

בעולם של אי וודאות רבים מחפשים מנהיג שיש לו "תחושת בטן" מה נכון.

תחושת בטן פרושה - הבנה אינטואיטיבית - כזו המסתמכת על מסד מידע פנימי ושיקלול של רכיבי הידע, הנסיון, התובנות, האמונות וכו (רשת העצמי הרחבה). שיקלול כזה נעשה באופן לא מודע, מקבילי, ופועל גם בזמן קרב ודחק גבוה.

לקריאה נוספת

למידה ומנגנוני הבסיס של המוח - מבוא לחשיבה מנגנונית

קורס לנוירופדגוגיה מעשית - הצעה לסילבוס בסיס פוסט זה מכיל גם הפניות והרחבות למנגנונים השונים

מיהו נוירופדגוג?

לעניין הסינכרון בין אנשים וכיצד הוא מסייע להורדת דחק ראו גם

"תחושת שייכות" מסייעת לרווחה נפשית ולהצלחה. מהי, איך היא נוצרת במוח, ואיך מטפחים אותה בכיתה

תחושת שייכות חיונית לנו כבני אדם. לילד דרוש "כפר"