עקרונות לשיח משלב בין חקר המוח לשדה ההוראה

מתוך: "נוירופדגוגיה יישומית - הלכה ומעשה" בכתיבה - מתוך פרק המתודה " ד"ר אהוד נורי ד"ר יעל עדיני וורד עמית 2022

בשעור הקודם הצגנו עקרונות לשיח משלב בין מדעי המוח לשדה ההוראה.

שמנו את הדגש על הצורך בבניית מתודה לשיח בין שדות הידע, הצענו שמתודה המעוניינת לקרב את אנשי החינוך למדעי המוח,  צריכה להפוך את היחס המסורתי המקובל בין המרכז להיקף: כלומר, לצאת לשיח משותף מצרכים פדגוגיים קונקרטיים, ולבחון אותם באופן מעשי בכיתות הלימוד ובבתי הספר. בסיום הפרק הבאנו את טענתו של הפילוסוף המוערך עימנואל לווינס שטען כי שיח בין שווים אינו פשוט כפי שניתן אולי לחשוב. לטענתו של לווינס הרוצה בשיח צריך לנקוט בפעולה אקטיבית של "העדפה מתקנת", ולנסות להגיע לשיח אתי מכבד בין המשוחחים. בפרק זה נבחן את מערכת היחסים בין שדות הידע הנוירו-פדגוגיים, נבחן האם זה אכן המצב בינהם, ונרחיב את עקרונותיה של המתודה החדשה לשיח בין שדות.

יש לחשוב על האיך לפני שמדברים על המה

הטענה בדבר תהום הכרויה בין השדות המרכיבים את הנירו-פדגוגיה מזמינה דיון רציני וביקורתי בסיבות לקיומו ובדרכים הראויות לגישור עליו. דיון זה נחוץ בראש ובראשונה כדי למקד את תשומת הלב בחוסר הסימטריה והשוני הנוכחי בתפקידים של הצדדים הניצבים משני צידי התהום: מהעבר האחד ניצב תחום חקר המוח, חדשני, מעורר עניין וסקרנות, סמכותי, ומצוי בחזית החקר המדעי, ומהעבר האחר עומד תחום החינוך הוותיק, שיטותיו מוכרות, קיים בו ידע רחב אך דעות רבות, ובעולם משתנה עתיר ידע וצרכים, לעיתים מנוגדים,  האחריות המוטלת עליו כבדה. דומה שידע חדשני עשוי להועיל לו.

 למרות הרצון והצורך במידע חדש, בזווית ראיה חדשה שעשויה לעזור בהתלבטויות פדגוגיות, למרות הרצון הכל כך אנושי בדמות אחראית וסמכותית שיודעת מה צריך לעשות,  אסור לנו לשכוח שבידיהם של המורים מופקד המנדט על עיצוב האישיות של כלל התושבים. טעות בדרך יצירת השיח ובמדרג ההיררכיה בין השותפים לשיח הנירו-פדגוגי  עלולה להוביל לטעויות פדגוגיות שישפיעו על חייהם ואופניי חשיבתם של תלמידים רבים.  

בחינה של האופן שבו מתנהל השיח הנירו-פדגוגי בארץ ובעולם מגלה שלשדות מעמד מבוהק בשיח: חקר המוח משמש בו כמורה ושדה החינוך כתלמיד:  ברחבי העולם נפתחות פקולטות שבהן המדע עוסק בתחומים הרלוונטיים לפדגוגיה, המידע נאגר, ולאחר שהוא זוכה לתוקף מדעי בסיסי, הוא מועבר לשדה החינוך כתובנה וכאמת מדעית. מדענים המצויים בידע החדש קוראים את החומר, מנסחים אותו בשפה הניתנת להבנה בשדה החינוך ומעבירים אותו הלאה – מהמעבדה לכיתה; חקר המח כמורה והשדה החינוכי כתלמיד.

הַמְשָׂגה של השיח הנירו-פדגוגי הנוכחי בין השדות כשיח בין מורה לתלמיד מאפשרת את הרחבת הדיון התאורטי ואת מיקודו בחשיבה ובפיתוח רעיוני של אופני הוראת החומר התיאורטי מתחום חקר המח לשדה החינוך ויישומו בהוראה ולמידה. מהלך חשיבה  תאורטי זה החושב את אופן השיח, חורג מתחומי העניין הנוירו פדגוגיים המקובלים בעולם. למיטב ידיעתנו המהלך הנירו-פדגוגי העולמי נעדר שיח ממשי בעניין אופני השיח הראויים בין השדות. לעומתו,  הנירו-פדגוגיה היישומית ישראלית המוצעת בספר זה מעמידה את ה"כיצד" (לדבר) לפני ה"מה".

הרצון לעוצמה

כאשר מנסים לנתח את חוסר היכולת של מדעי המוח והפדגוגיה להגיע לדו-שיח פורה ביניהם יש להביא בחשבון ששיח בין שדות אינו רק פעולה אינטלקטואלית עם מטרות יישומיות משותפות. כבכל פעילות חברתית מעורבים בו יחסי עוצמה. בספרו על אודות הסוציולוגיה של הפוליטיקה הגדיר קימרלינג (1995, עמ' 83 ) יחסי עוצמה כך: "יחסי עוצמה הם פעילות גומלין חברתית שבה לפחות אחד הצדדים המשתתפים מפעיל עוצמה (כוח) כלפי האחר." הדבר נכון לא רק לאינטראקציות פוליטיות. בכל אינטראקציה חברתית, כל שכן בין קבוצות אינטרסים, קיים במודע או שלא במודע הרצון לעוצמה:  הרצון להוביל את המהלך, לקבוע את סדרי העדיפויות, לקבל מעמד ותקציבים, לשנות את הזולת ולא את עצמי, לעשות את מה שאני יודע ואוהב לעשות. היטיב להגדיר זאת ניטשה בספרו 'הרצון לעוצמה' (1986, עמ' 16). "הכוח היחידי שקיים הוא בן סוגו של הרצון: מתן פקודות לסובייקטים אחרים, המשתנים כתוצאה מכך."

שיח בין שדות כרוך במפגש בין אנשים, סובייקטים הבאים מעולמות שונים. הרצון ההדדי לשנות איש את רעהו ולהביאו להיות "אני", יכול להוביל לנתק ולחוסר רצון של צד החש חלש ופְּחוּת השפעה וכריזמה ליצור חילופי דברים כדי למנוע את השתלטות בן השיח החזק עליו. לרתיעה של הצד "החלש" יכול להתלוות החשש מפני כניעתו שלו ומפני צמצומו בידי החזק לרמת הדמיון ביניהם,  עד כדי מחיקת ייחודו וויתור על  תפיסת עולמו ומומחיותו הייחודית. יחסי כוחות אלה תקפים אף יותר כאשר מעורבים בהם שדה החינוך וחקר המוח - שדה החינוך מתמודד עם בעיות מעשיות, לבחירותיו של המורה בשטח יש השלכות מיידיות על מעמדו של המורה מול תלמידיו, והתמודדותו עם הצלחותיהם-הצלחותיו וכו, בעוד אנשי המעבדה פטורים מאחריות זו.

שיח אתי א-סימטרי

הפילוסוף המשפיע עמנואל לווינס, שהכיר היטב את "הרצון לעוצמה" , הן באופן תאורטי והן מחוויותיו במלחמת העולם השנייה,  לא קיבל כמובן מאליו את היכולת של בני-אדם לייצר ביניהם דיאלוג ממשי, או דיאלוג בין שווים. בכתביו הוא מציע, מטעמים אתיים ואחרים, לחתור ליצור בין אנשים שיח אתי בין שונים. על פי לווינס, ביחסים בין מורה לתלמיד צריך להתנהל שיח אתי בו "המורה"  נותן לבן שיחו להוביל את המהלך. מאפשר לזולת להיות בשיח כאילו היה מורה ואדון לו (master the ). להקשיב לדברי הזולת ברוב קשב ולהתקדם לפי צרכיו.    "ידע הוא כוח", ולמחזיק בכוחו של הידע מציעה המתודה החדשה לשיח  כך:  אפשר לאיש השטח  להיות לך למאסטר ... דחוק בו לקחת את המושכות!   Let the other be your master

 יחס אתי א-סימטרי כזה, לא קיים עדיין בשיח הנוירופדגוגי המקובל ממספר טעמים ...

----------

• המתודה החדשה לשיח – מהנגשה לידע ....

• חשיבה מנגנונית - מההיקף למרכז -

• לכמה ידע זקוק המורה בבואו ליצור נוירופדגוגיה -

• מבחן השדה בשיח ממשי

•