טראומה, מצבי מתח גבוהים מאד, ומצבי-סף מוות - מובילים לעיתים לתחושה של ניתוק בין גוף לנפש.
חלק מהדיווחים מתארים מצבים בהם ה"אני" שלי, או העצמי שלי, נפרד מהגוף - מביט על המאורעות שקורים לגוף "מלמעלה", באי דיפרנטיות. אחרים מתארים מצבים של "התרחבות העצמי" מעבר לגוף, חיבור לכוח גדול ממני, התמזגות עם היקום.
למצבים בהם מתקיים ניתוק בין ההכרה לגוף קוראים בספרות המחקרית מצבים דיסוציאציביים. [3,2].
מה קורה במוח כשאנחנו חשים שהנפש נפרדת מהגוף?
איך ניתן לחקור את זה? איך אפשר לייצר מצבים דיסוציאציביים במעבדה?
מחקרים מראים שקטמין יכול להוביל לדיסוציאציה בין גוף לנפש.
האזורים שמנותקים בזמן שימוש בקטמין נמצאו מקושרים לניתוק רשת ברירת המחדל במוח, ולניתוק תחושת הגוף , (ואולי עוד אחרים). מה הקשר בין הניתוקים האלה ודיסוציאציה ומה זה מלמד אותנו על טראומה, ועל העצמי המנותק מהגוף? ראו להלן.
התמונה מתוך הפוסט על שימוש בקטמין בנושאים של טראומה ודיסטוציאציה (זו זווית שונה מפוסט זה ונוגעת לטיפול בדיכאון ועוד).
איך אפשר לחקור מצבים של דיסוציאציה?
בשנים האחרונה התגלה שחומר הרדמה/סם בשם קטמין יכול לגרום למשתמשים בו לחוות מצבים דיסוציאציביים, חוויות של תחושת הפרדה בין גוף לנפש. תגלית זו מאפשרת חקירה מדעית שיטתית של תופעה מסקרנת זו. את פעילות המוח בזמן השימוש בקטמין ניתן למדוד בעזרת מכשירי דימות שונים - לדוגמה: EEG ו- fMRI.
בעקבות המחקרים השונים שנערכו על אנשים עם קטמין - התגלה
שמצבי דיסוציאציה מושפעים מתת פעילות של אזורי מוח שונים.
פרושו של המשפט הזה: במצבים של דיסוציאציה בין גוף לנפש -
חלק מהאזורים שפעילים במוח בד"כ - פעילים הרבה פחות, מנותקים.
מיהם האזורים שלא פעילים בזמן דיסוציאציה ומה תפקידם?
אזורי המוח שנמצאו מנותקים, או נמצאים בתת-פעילות, בזמן דיסוציאציה,
שייכים ברובם ל"רשת ברירת המחדל " של המוח.
חלקם של אזורים אלה יחודיים לחיבור בין ההכרה לתחושת הגוף.
כלומר, כשאנחנו בדיסוציאציה - לא מרגישים את הגוף, ופעמים רבות לא יכולים להזיזי אותו באופן רצוני.
וחלק אחר שלהם כולל אזורי מוח שאחראיים לקשר בין ההכרה והעצמי המוכר לנו.
חלק מרכזי שנמצא מנותק בזמן דיסוציאציה נקרא PCC עליו נרחיב כאן.
(משמעות ראשי התיבות: פוסטרייר סינגולאט קורטקס -אזור החגורה שאחרי החלק הקידמי בקורטקס).
ה PCC משמש כרכזת של "רשת העצמי במוח".
התמונה מתוך ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Posterior_cingulate_cortex\
למה הכוונה ברשת העצמי" ?
ה PCC משמש כרכזת של "רשת העצמי במוח".
הכוונה ברשת העצמי היא אוסף חלקים במוח האחראיים לתחושת ה"עצמי" שלנו.
ניתן לחשוה עליו כצומת מרכזית, רבת מחלפים שמאפשרת גישה בין האזורים המודעים לאזורים הלא מודעים. החיבורים שלו לאזורי מוח רבים מאפשרת לנו, כאידבידואלים בעלי מודעות להגיע אל הזיכרונות, האמונות, הערכים, המוסר האישי, הרצונות שלנו. כשה PCC פעיל הוא מאפשר לתקשורת בין הנוירונים לזרום באופן גבוה ולקשר בין אזורי מוח שמאפשרים לנו קבלת החלטות מוסריות, שיפוט עצמי, ויכולת בחירה והשליטה הרצונית שלנו בפעולות הגוף שלנו במרחב. (לדוגמה אזורים מוטוריים שמאפשרים לנו להזיז ידיים, רגליים, לשלוט בפעילות בגוף - על פי בחירתנו).
ה PCC מעורב גם בקבלת מידע מהחושים - תת פעילות שלו עלולה להביא להזיות.
ה PCC מעורב גם בתפיסת הזמן שלנו. בהבחנה בין הזמן האישי שלנו לבין הזמן החיצוני - מה שמתרחש בעולם. בכמות הפעמים שבהם אנחנו "דוגמים" בעזרת החושים ורשת הבליטות של המוח שלנו מה מתרחש בעולם החיצוני. (על נושא זה לא נוכל להרחיב כאן). אפשר לקרוא קצת על נושא הזמן בפוסט "מחשבות" שנכתב בעקבות שיחות עם יובל דולב ומשל דגימות ה CPU שלו.
כשה PCC מנותק או כשה PCC נמצא בתת פעילות, הגישה שלנו לגוף, לרצונות, לערכים שלנו ולתפיסת הזמן האישי שלנו - נחסמת..
דוגמאות מחיי היומיום לניתוק רשת העצמי:
לדוגמה: כשאנחנו ב מצבים של קפא והתנתק על קסקדת המתח והשרידה - ה PCC הולך ונחסם בהדרגה בעזרת חומרים כימיים שונים שהמוח מפריש באופן אוטומטי.
.
קטמין מחקה פעולה אוטומטית זו של המוח - מוריד את הפעילות של ה PCC ולכן יכול להביא למצבי דיסוציאציה. יכולת זו של הקטמין היא הסיבה לכך שהוא משמש כסם אונס. מנתק אותנו מעצמנו, מרשת העצמי שלנו. מהרצונות והערכים שלנו. מרשת העצמי.
מיהו ה PCC ואיך הוא קשור לתפישת העצמי?
ה PCC הוא אזור מוחי שממוקם במוח על התפר בין המודע ללא מודע.
ה PCC מהווה מרכז ליבה (HUB) משמעותי במפת החיווט המבנית והתיפקודית ובארכיטקטורה של רשתות הנוירונים במוח. הוא מתקשר ומאחד חלקים מרשת מוחית רחבת ממדים וחשובה - רשת ברירת המחדל של המוח - DMN. רשת זו קשורה בקשר הדוק לתפישת העצמי שלנו. ליצירת העצמי שלנו.
ה PCC משמש ברשת ברירת המחדל כרכזת. הוא מחבר ומסנכרן יחד רשתות נוירונים של זיכרונות, ידע, התנסויות, וערכים שרכשנו עם השנים - ומחבר אותם לרשתות מוחיות נוספות של החשיבה המודעת/הגלויה שלנו, ושל זו הלא מודעת, הנעשית באופן סמוי, ומחשבת שיקולים ושיפוטים שונים ביחס לעצמנו ולחברה בה אנחנו פועלים.
ה PCC מחובר בקישרי משוב לרשתות נוירונים שמיצגות את העצמי המודע והלא מודע שלנו.
נקרא לה להלן רשת חיבורי העצמי. האזורים ורשתות הנוירונים השייכים לרשת חיבורי העצמי, כוללים אזורי ידע קודם שלנו, זיכרון ביוגרפי שלנו, ערכים, מוסר, יחס החברה, השוואות עם התנהגות כלל האוכלוסיה, הגבלות והתניות חברתיות וכו.
מחקרים עם קטמין מראים תת פעילות של רשת ברירת המחדל. ה PCC "מנתק" את הקשר אליה...
איך אפשר לראות זאת בחיי היומיום? אפשר לקבל דוגמה למצבים של ניתוק רשת ברירת המחדל?
דוגמה: כאשר אנחנו חשים ריגשי אשמה - הרשת הפעילה במוח היא רשת ברירת המחדל. אנחנו שופטים את עצמנו על ידי התיחסות בין המעשה והפרשנות שאנחנו נותנים לו ע"פ ערכי המוסר שלנו, הערכים שלנו, יחסינו לחברה והשתייכותנו הריגשית אליה ועוד.
כשאנחנו חשים ריגשי אשמה ה PCC עובד במרץ אנחנו מודעים והמוח משתמש ברשת העצמי האישית שלנו. זו שנבנתה אצלנו במהלך החיים על פי ערכי החברה. .
לעומת זאת, - בזמן שימוש בקטמין, חל ניתוק של רשת ברירת המחדל (ורשת העצמי) שלנו. ואנחנו מנותקים מערכי המוסר, השיפוט הפנימי, נורמות חברתיות - מהרצון האישי האינדבידואלי שלנו - עובדה זו מנוצלת על ידי אנשים נוראים שמשתמשים בקטמין כסם אונס...
מה משמעות ניתוק רשת ברירת המחדל? אפשר המחשה?
המידע במוח, דפוסי הפעילות, התחושות, ההתנהגויות, הזיכרונות, הערכים, והרגשות - מתבטאים כולם בעזרת זרימה של חומרים כימיים וזירמי חשמל קטנים בין הנוירונים במוח. חלק מהנוירונים וחומרים שנמצאים במרווחים בין הנוירונים במוח, מזרימים חומרים שמעודדים פעילות זרימה בין נוירונים, (לוחצים על ה"גז") וחלק מהחומרים והנוירונים מפעילים תהליכים של חסימת זרימת תקשורת בין נוירונים איתם הם מתקשרים ("לוחצים על הברקס"). ניתוק פרושו שנוירונים מסוימים שמושפעים מקטמין או מחומרים אחרים "שמים ברקס" ומורידים או חוסמים את קצב זרימת התקשורת בין חלקים שונים של המוח. לקטמין יש יכולת כזו כי הוא יכול לחסום תעלות יוניות מסוג מאד נפוץ במוח - וללהגביר או להחליש את פעילות המוח באזורים יחודיים.
לצורך המחשה, אפשר לחשוב על הPCC כמו "שיבר ראשי", ברז ראשי, דו כיווני - אליו מחווטת מערכת של צינורות השקיה - זו בה זורמים הזיכרונות, הערכים, הידע, תחושות הגוף ו גם מידע וקלטים מהחושים השונים. וממנה מגיעים לתודעה, ולמערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו.
ניתן לחסום את הזרימה של חומרי מוח שונים שיכולים להגביר את הקשב לכל האזורים האלה, ומכל האזורים האלה לכיוון התודעה ומערכת קבלת ההחלטות באופן חלקי או מלא בעזרת מנגנונים גבוהים יותר של מערכת הקצאת הקשב במוח, שיכולים "לסגור את השיבר" אל רשת העצמי ומרשת העצמי חזרה לתודעה.
(וכך למנוע קבלת מידע מרשת העצמי למודעות והההכרה)
ה PCC והמערכת הניהולית
המערכת הניהולית של המוח שנמצאת בחלקי-העיבוד והמוח הגבוהים, יכולה לחסום באופן שוטף ודינמי את פעילות ה PCC וכך לנתב את הפעילות המוחית לאזורים ספציפיים אחרים שקשורים למשימות שאנחנו או המוח שלנו בחר להתמקד בהם. משנבחרה משימה והקשב שלנו ממוקד בה - חסימה של ה ה PCC עוצרת את זרימת המחשבות הנודדת - ומאפשרת למוח להתמקד במשימה שנבחרה [כלומר להפנות אליה משאבים מוחיים: חמצן, סוכר, מוליכים עיצביים] . חלקנו מכירים את התחושה של flow. זרימה מוחית בה אנחנו כל כך ממוקדים במשימה שאנחנו לא שומעים ולא רואים מה קורה סביבנו. זה סימן לכך שהמוח מקצה מינימום משאבים לרשת ברירת המחדל ואנחנו דוגמים מעט מאד את הסביבה ומה שמתרחש בה. מצב הפוך הוא מצב של קרב בו הלוחם המיטומן כל כך מרוכז שהמוח האוטומטי שפועל ומחליט במהירות על הצעדים עובד במהירות גבוהה, ובמקביל דוגם בקצב גבוה מה קורה בסביבה (שנעה, משתנה, בקצב איטי הרבה יותר.) התחושה היא שכל העולם נמצא ב סלואו מושן.
כשהמחשבה שלנו נודדת ה PCC אקטיבי במיוחד, מקושר, פועל ומפעיל חלקי מוח רבים. נדידת המחשבות יכולה להיות על נושאים שונים שמענינים אותנו, אבל בהעדר נושאים כאלה ה PCC מופעל הרבה בהקשרים חברתיים, בתיכנון העתיד, במחשבות אודות העבר, בתקוות, אמונות, ניתוח רגשות, אני לעומת אחרים, יצירת ריגשי אשמה, או סתם במחשבות נודדות ... [להרחבה אודות מעורבות ה PCC ביצירת ריגשי אשמה ראו כאן].
לעומת זאת, כשאנחנו "על המשימה", כשאנחנו מרוכזים בכאן ועכשו - בזמן מדיטציה, או במסגרת משימה שדורשת את מרב המשאבים שלנו, - הפעילות של ה PCC יורדת - ועימם יורד גם הריכוז בעצמי, הדאגות, והמודעות לעצמי - והמודעות לזמן החולף.
לסיכום: מחקרים מראים שקטמין יכול להוביל למצבים של דיסוציאציה, הפרדה בין גוף לנפש, בין העצמי לבין הגוף. כיוון שקטמין משמש כחומר הרדמה ואילחוש - כשמשתמשים בו מעל רמה מסוימת לא מרגישים את הגוף ולא יכולים לגרום לו לנוע. כיוון שבעקבות תת-פעילות של ה PCC רשת ברירת המחדל מנותקת - הרי שגם הייחוד שלי כיחיד עצמאי, מופרד מאחרים - מחובר לגוף ולזיכרונות האוטוביוגפיים, הערכים, הידע וכו - מנותקים גם הם.
המחקר אם כך מציע שבזמן דיסוציאציה - אין סינכרון בין חלקים המרכיבים את רשת ברירת המחדל, אין חיבור שלהם לתודעה ...
[במילים אחרות
בחינה של אזורי מוח שפעילים או מנותקים בזמן דיסוציאציה כנ"ל, מראה, שבזמן שימוש בקטמין נוצרת תת-פעילות של ה PCC. ה PCC קשור למידע אודות העצמי הנפרד מהחברה, הזיכרונות האישיים, הערכים, הקלטים שמגיעים מהגוף, ערכי המוסר, וראיית האחר כנפרד.
המחקר אם כך מציע שבזמן דיסוציאציה - אין סינכרון בין חלקים אלה לבין עצמם, אין חיבור שלהם לתודעה ... ] כיוון שהקטע הזה לא טריביאלי, אני חושרת עליו בצורה קצת אחרת בהמשך. ראו להלן].
כיוון שה PCC חשוב נסביר אודותיו שוב ונתייחס לאפשרויות שהוא מעלה
לגבי הקשר בין גוף לנפש, ובין גוף לתחושת העצמי.
אזור ה PCC וחווית העצמי
ה PCC הוא חלק מרכזי ברשת ברירת המחדל.
אזורי המוח השייכים לרשת ברירת המחדל, קשורים בין השאר לחשיבה אודות העצמי, מי אני, מה אני, השוואתי לאחרים, קשריי עם החברה, דילמות מוסריות ואמונות שלנו אודות טוב ורע בעולם, לחוייה הסוביקטיבית של העצמי כישות הנפרדת מאחרים, ובתפיסת העצמי שלנו כאינדבידואל נפרד. חלקים ממנה (לדוגמה ה PCC) מקושרים לזיכרון אוטוביוגרפי (זיכרון של "קורות חיי האישיים"), לתוכניותי האישיות. למחשבות האישיות שלי. .לזיכרונות שלי, וכן ליחסי עם האחר, הנפרד ממני. ובהתאמה, כשה PCC מנותק בעקבות שימוש בקטמין, יש הפרעות בתפיסת העצמי כנפרד מהאחר. קשה להבחין בין המחשבות שלי למחשבות של האחר. קשה להפריד ביני לבין האחר. תת פעילות של ה PCC גורמת לירידה /חסימה של פעילות רשת ברירת המחדל (DMN). רשת זו קשורה מאד לתפיסת העצמי.
איך חסימת רשת ברירת המחדל קשורה למצבי דיסוציאציה?
המחקרים מראים אם כך שבזמן השימוש בקטמין ברמה מסוימת - הפעילות של רשת ברירת המחדל יורדת משמעותית, אל מתחת לרמת הבסיס שלה. רשת נוירונים זו מקושרת לתחושת העצמי שלנו. היא זו המעניקה לנו מודעות למחשבות שלנו אודות עצמנו, הרצונות שלנו, התוכניות שלנו. [ולריק הזה יכולים להיכנס קלטים חיצוניים... מחשבות ורצונות של אנשים אחרים]. [4,5]
ניתן להתייחס ל PCC כמו "שיבר" מרכזי של מים - אז "סגירה" שלו יכולה להביא לניתוק החלק המודע מהעצמי המוכר שלנו, הרצונות, הרגשות, הזיכרונות. הערכים, הבחנה בין טוב ורע.... [ נוסיף לכך את איבוד תחושת הגוף שקורת במצבי התנתק על הקסקדה] ומגיעים למצב בו החלק המודע והפעיל שלנו, העצמי המוכר לנו - זה שפועל בעולם, חושב, בוחר, מחליט וכו מנותק. אין לנו גישה אליו.
מיהו העצמי המנותק מהגוף?
למרבה ההפתעה - גם כשאנחנו מנותקים מכל אלה - מרשת העצמי, ומתחושת הגוף והשליטה בו - אנשים מדווחים כאילו יש עוד חלק של עצמי - שאינו תלוי בכל אלה - חלק שקיים, ו והוא, בזמן דיסוציאציה, חווה חוויות אחרות. והניצוץ הזה - הוא העצמי שניתק ממצבי הקיצון מהגוף והתחושות - והאחר, הפוגע, לא יכול להגיע אליו...
כאן רבות השאלות מהתשובות: מהו איתו ניצוץ של עצמי חווה? איך אנחנו זוכרים מה חווינו - בזמן שההיפוקמפוס מנותק והזיכרון של הארוע הטראומתי אינו בר גישה? האם זהו משהו מולד? האם אנחנו חוברים במצב כזה לאחר כלשהו ו"רואים דרך עיני האחר או האחרים?" מיהו אותו עצמי מודע - שאינו חש את הגוף שלו ואינו מחובר למאורע שקורה לגופו? - על כך אין למדע (עדיין?) תשובות.
קטמין ותחושת הגוף
קטמין אם כך נמצא שיכול לנתק ביננו לבין ה"עצמי המודע" שלנו, זה עם ההיסטוריה ומערך האמונות והרצונות. לחסום את הגישה שלנו אליו. אבל לקטמין יש אפקט נוסף. הוא יכול לחסום גם את תחושת הגוף שלנו.
למה הכוונה במילים תחושת הגוף? דוגמה: אם נתבקש לגעת באף שלנו בלי לראות אותו, נעשה זאת בלי בעיה. הדבר אפשרי כי המוח שלנו מקבל ברגיל קלטים מהגוף על איפה נמצאים חלקיו השונים (החיצוניים). קטמין חוסם תחושה זו. מעניין לציין שחווית חוסר היכולת להרגיש את הגוף ולהפעיל אותו קורת גם במקרי טראומה קשה, חווית סף מוות ומצב "התנתק" על קסקדת השרידה. (ראו האילה בסירטון הנ"ל. היא מתמזגת עם הטורף, "מתמסרת", כאילו הופכת לחלק ממנו). (לעניין זה ראו גם את הפוסט על נוירוני מראה).
ביחד האפקטים האלה (ניתוק רשת ברירת המחדל, וניתוק תחושת הגוף, ניתוק של רשת הבליטות של המוח בנוגע לקלטים חושיים) , ואולי עוד אחרים, מובילים לדיסוציאציה בין גוף לנפש. בין עצמי נפרד, לבין תפיסת עצמי כחלק משלם גדול יותר, חלק משלם המאוחד עם היקום...
התופעות הנ"ל קורות גם בחוויות סף מוות שונות (אונס-חנק, שימוש בסמים דוגמת הרואין/אופיום והגעה לכמעט דום נשימה, פציעה קשה בקרב והגעה לסף מוות תוך עליה מהירה על הקסקדה ומצב התתנתק , צלילה חופשית לעומקים גבוהים מאד לזמן ממושך עד כמעט מוות ועוד). בחלקן הדבר מוביל לחרדה גבוהה/אימה איומה, חסימת כלי הנשימה (כדי למנוע ביולוגית יכולת צעקה) מה שמגביר מאד את הפחד הנורא. בחוויות אחרות ההגעה למצבים אלה קורת מבחירה של האנשים - במטרה להגיע לשלב של היפרדות האני מהגוף התמזגות עם כוח גדול ממני תוך סיכון חיים נורא. או ניתוק ומעבר למקום אחר, טוב ויפה יותר. חור שחור שלא תמיד זוכרים מה קרה בו. ונותרים גם עם התחושה והכוח - להפרד ממצב איום.
לסיכום:
במצבי טראומה מתח גבוה וחנק - מופעלת במוח קסקדה שרידה. טראומה, חנק, וחוסר חמצן/עליה ב CO2 וחווית סף מוות מפעילים את פקודת ה"התנתק!" במוח ולכן יכולים להוביל לדיסוציאציה. ניתוק בין הגוף לנפש. מצבים אלה יכולים להוביל, בדומה למה שקורה בזמן שימוש בקטמין, לניתוק של אזור ה PCC. איבוד תחושת גוף, ולשינוי בחווית העצמי.
על פי המחקרים עם קטמין,
ניתוק רשת ברירת המחדל, וניתוק תחושת הגוף , ואולי עוד אחרים,
מובילים לדיסוציאציה בין גוף לנפש.
לעיתים הם מובילים להפרדה בין עצמי נפרד,
לבין תפיסת עצמי כחלק משלם גדול יותר,
חלק משלם המאוחד עם היקום...
נקודה מענינת, מפתיעה ולא טריבאלית שכדאי לשים לב אליה:
הדיווחים על חווית הדיסוציאציה לא מובילים לחוויה של העלמות העצמי.
הדיווחים הם על התבוננות בגוף שלי מבחוץ, באדישות, כאילו כל הדברים האיומים שקורים לגוף אינם קשורים אלי....
תופעה מפתיעה זו מובילה לתהייה עד כמה ההזדהות שלנו עם הגוף שלנו כחלק מרכזי ב"אני" שלנו - נכונה... האם באמת אנחנו צריכים את הגוף כדי להיות אנו עצמנו?
נקודה לחשיבה: ממה נובעים הסבל והעצב שלנו בעקבות מקרי-אונס, טראומות אלימות שונות, ותחושת חוסר שליטה במה שקורה לגוף שלי ? האם יתכן שצודקים חכמי היוגה שטוענים שהדבר נובע מהזדהות עם הגוף שלי? הזדהות עם תפיסה שהגוף שלי זה אני?האם קימת זווית ראיה אחרת, כזו המפרידה בין גוף ונפש. ואם כך הוא הדבר איך נוכל להשתמש בתובנה זו?
ראו גם
The posterior cingulate cortex: Insights from structure and function
Leech R, Smallwood J. Handb Clin Neurol. 2019;166:73-85. doi: 10.1016/B978-0-444-64196-0.00005-4. PMID: 31731926.
What about the “self” is processed in the posterior cingulate cortex?
Brewer JA, Garrison KA, Whitfield-Gabrieli S.
Posterior cingulate cortex can be a regulatory modulator of the default mode network in task-negative state. Sci Rep 9, 7565 (2019). https://doi.org/10.1038/s41598-019-43885-1 Front Hum Neurosci. 2013 Oct 2;7:647. doi: 10.3389/fnhum.2013.00647. PMID: 24106472; PMCID: PMC3788347. Wang, R.W.Y., Chang, WL., Chuang, SW. et al.
הרחבות
מיהו ה PCC? בקצרה:
אזור מוחי חשוב זה משמש כ"רכזת" של רשת העצמי במוח. הוא מחבר ומסנכרן יחד פעילות של אזורי מוח שונים האחראיים לרשת חיבורי העצמי שלנו, מודעות, בקרות שונות, השוואות לסביבה ועוד. חסימה שלו מובילה לדיסוציאציה בין הגוף להכרה. ובין העצמי לחיבורי העצמי האינדבידואלי שלנו.
ורשת הבולטות של המוח שמנטרת כל הזמן את הסביבה וההתנהגויות סביבה ומאתרת גרויים מסוכנים, יוצאי דופן או התנהגויות שסוטות מהנורמה. רשת זו היא הבסיס להפניית הקשב שלנו לגרויים בולטים מצד אחד, לשינויים סביבנו, ולרגשות חברתיים השוואתיים כמו לדוגמה ריגשי אשמה (ה PCC משמש במנגנון האשמה כרכזת. הוא מחבר ומסנכרן יחד רשתות נוירונים של זיכרונות, ידע וערכים שרכשנו - לרשת השיקולים הלא מודעת של ה"שופטת" (האינסולה) - ושל החשיבה הגלויה, המודעת שלנו.מנגנון האשמה במוח - איפה, מה, ולמה - ומה עושים כדי להקל. הבנה עוזרת)
רשת הבולטות - "המכוונת"
קטמין, PCC, ניתוק מקלטים מהעולם, והזיות
שימוש בקטמין עלול להוביל לירידה בפעילות של ה PCC. אחד מהתפקידים המעניינים של ה PCC במסגרת רשת ברירת המחדל הוא חיבור לאזורי קליטת מידע מהחושים (ראיה, שמיעה וכו). בתפקיד זה הוא משמש כנוטר (תצפיתן, שומר) שמזהה שינוי שיש לשים לב אליו. הופיעה סכנה, קרה משהו יוצא דופן. פחות זיהוי מדויק של מה היה שם ויותר עצם זה שחל שינוי שאולי כדאי להפנות אליו את הקשב. ה PCC אינו הקשר היחידי של אזורי החושים לתודעה. מהמחקר עולה תפקיד אפשרי שלו במצב של קשב מפוזר - לעמוד על המשמר ולזהות גרויים שכדאי להפנות אליהם את הקשב.
בכל מקרה, ירידה בפעילות ה PCC עלולה להוביל לשיבוש בקליטת גרויים מהחוץ ולהיות חלק מהגורמים שנטילת קטמין עלולה להוביל לדיסוציאציה, להזיות, ואולי למעבר ל"מרחב אחר" שאינו קולט מידע מהחושים הרגילים, או לחילופין להפעלה של חלקים גבוהים של המוח שמייצרים פרשנויות למצב ללא קלט חיצוני. לפרשנויות שנסמכות - כמו בחלימה- שהמוח מייצר בעצמו. להרחבה ראו באתר פוסטים בנושא הזיות ראיתיות ושמיעתיות.
לעניין הזיות במצבי מתח גבוה ושימוש בחומרים ראו גם - הפוסט שערי התודעה, מהות המציאות, גראס ופסיכדלים
Andrews-Hanna, J. R., Smallwood, J., & Spreng, R. N. (2014). The default network and self-generated thought: component processes, dynamic control, and clinical relevance. Annals of the New York Academy of Sciences, 1316(1), 29–52. doi:10.1111/nyas.12360
קטמין, דיכוי נשימה, חרדה, ודיסוציאציה
למה דווקא קטמין גורם לתופעות דיסוציאציה? ומה הקשר לקסקדת השרידה?
מחקרים מראים ששימוש בקטמין (כחומר הרדמה) עלול להביא לתופעות של חרדה, ופארנויות בהתעוררות.
השערה: נטילת קטמין ברמות גבוהות יחסית יכולה להוביל לדיכוי נשימה. אצל חלק מהאנשים הדבר יכול להוביל לחרדה ופראנויות. יתכן שתחושת חרדה זו - היא המנוע שמוביל לתופעת דיסוציאציה. חווית ההפרדה מהגוף. "יציאת הנפש מהגוף". להרחבה ראו חרדה - איך המוח שולט על הגוף בעזרת הנשימה והעשייה - הבנה יכולה לעזור
ע"פ דיווחים של אנשים שחוו ארועים כאלה חלק מהחוויה היא תחושה של הפרדה בין גוף לנפש "יצאתי מהגוף שלי והסתכלתי עליו מלמעלה", ... "ראיתי שעושים לגוף שלי דברים איומים אבל זה ממש לא נגע בי".
תזכורת:
[מה עושה חרדה לגוף ולנפש?
חרדה - ולא חשוב מה מקורה - מובילה לעליה בכמות ה CO2 בגוף, ומפעילה את קסקדת השרידה.
בקצה קסקדת השרידה, כשאין לנו די חמצן ויש לנו יותר מדי CO2 - מתרחשת תופעה שנקראת "התנתק".
במצב התנתק הגוף רפוי לגמרי, אין לנו שליטה על השרירים, אין תחושת גוף, לא חושבים, לא זוכרים, לא זזים, הנשימה רדודה מאד - כמעט שלא מורגשת. הצורך באנרגיה יורד מאד, זרימת הדם מצטמצמת לאזורים חיוניים מאד בלבד (לדוגמה גזע המוח), המוח מזרים לנו אופיואידים ממקור פנימי (כמו אופיום ). הם מיועדים לחסימת כאב, שיתוק תנועת הגוף, רגיעה, והחלמה. האדם או החיה נמצאים מעבר לכאב, מעבר לפחד, מעבר לאימה. אנחנו מנותקים מתחושת הגוף שלנו, מרשת ברירת המחדל, ומתפיסת העצמי שלו. במקרים של התנתק באונס לדוגמה העצמי "מבוטל" הרצון החופשי אובד, ואנשים חווים לעיתים "התמזגות עם התוקף". לחילופין נוצר מצב של הפרדה בין גוף לנפש: התחושה היא שהנפש נפרדת מהגוף, צפה מעליו, וצופה במתרחש בלי פחד, כאב, או רגש. ]
הסירטון שבלינק מראה אילה שוכבת "בזרועותיו" של לאופרד כששינין על צוורה- ונמצאת במצב "התנתק" -
עד כאן דיברנו על דיסוציאציה בין גוף ונפש - בשני אופנים -
הסברנו דיברנו על דיכוי הנשימה שעלול ליצור הקטמין, ובעקבותיו עליה בחרדה, הפעלת קסקדת השרידה, ניתוק מתחושת הגוף, וניתוק מהשליטה בו, ניתוק מהעצמי ודיסוציאציה.
דיברנו על חלקים שנמצאו בתת פעילות במוח בזמן שימוש בקטמין. לעינייננו - חשוב הניתוק של רשת ברירת המחדל של המוח ממודעות, ובפרט אזור ששנקרא PCC. רשת זו כוללת את "רשת העצמי", וכו. זרימת המחשבות והחיבור.ניתוק בין התודעה לרשת העצמי יכולה להעשות באמצעות
אזור מוח משמעותי שנקרא PCC (ראשי תיבות ל פוסטריור סינגולט קורטקס).
רפרנסים
Leech R, Sharp DJ. The role of the posterior cingulate cortex in cognition and disease. Brain. 2014 Jan;137(Pt 1):12-32. doi: 10.1093/brain/awt162. Epub 2013 Jul 18. PMID: 23869106; PMCID: PMC3891440.
The posterior cingulate cortex is a highly connected and metabolically active brain region. Recent studies suggest it has an important cognitive role, although there is no consensus about what this is. The region is typically discussed as having a unitary function because of a common pattern of relative deactivation observed during attentionally demanding tasks. One influential hypothesis is that the posterior cingulate cortex has a central role in supporting internally-directed cognition. It is a key node in the default mode network and shows increased activity when individuals retrieve autobiographical memories or plan for the future, as well as during unconstrained ‘rest’ when activity in the brain is ‘free-wheeling’. However, other evidence suggests that the region is highly heterogeneous and may play a direct role in regulating the focus of attention. In addition, its activity varies with arousal state and its interactions with other brain networks may be important for conscious awareness
על קטמין אפשר לקרוא עוד כאן https://il.athleticult.com/psychedelics/ketamine/
Bednarik P, Spurny B, Silberbauer LR, Svatkova A, Handschuh PA, Reiter B, Konadu ME, Stimpfl T, Spies M, Bogner W, Lanzenberger R. Effect of Ketamine on Human Neurochemistry in Posterior Cingulate Cortex: A Pilot Magnetic Resonance Spectroscopy Study at 3 Tesla. Front Neurosci. 2021 Mar 24;15:609485. doi: 10.3389/fnins.2021.609485. PMID: 33841073; PMCID: PMC8024494.
Marguilho M, Figueiredo I, Castro-Rodrigues P. A unified model of ketamine's dissociative and psychedelic properties. J Psychopharmacol. 2023 Jan;37(1):14-32. doi: 10.1177/02698811221140011. Epub 2022 Dec 17. PMID: 36527355; PMCID: PMC9834329.
להרחבה: על רשת ברירת המחדל וניסויים שונים ראו להלן:
הקדמה טובה ניתן לראות ב
Gattuso JJ, Perkins D, Ruffell S, Lawrence AJ, Hoyer D, Jacobson LH, Timmermann C, Castle D, Rossell SL, Downey LA, Pagni BA, Galvão-Coelho NL, Nutt D, Sarris J. Default Mode Network Modulation by Psychedelics: A Systematic Review. Int J Neuropsychopharmacol. 2023 Mar 22;26(3):155-188. doi: 10.1093/ijnp/pyac074. PMID: 36272145; PMCID: PMC10032309.
"Neuroimaging studies have shown that when an individual is at rest, multiple interconnected brain regions are activated above baseline, and, conversely, there is decreased activity in these regions during task-dependent attention (Raichle, 2015) (Figure 1)." ......"The DMN is one of many resting-state networks (RSNs). RSNs are derived from the cognitive origin hypothesis of resting-state connectivity, where resting-state connectivity is defined as the synchronous fluctuation of low-frequency signals between functionally related brain areas (Biswal et al., 1997)."
“The default mode network is known to be involved in many seemingly different functions.
It is the neurological basis for the self:
Autobiographical information: Memories of collection of events and facts about one’s self
Self-reference: Referring to traits and descriptions of one’s self
Emotion of one’s self: Reflecting about one’s own emotional state
Thinking about others:
Theory of Mind: Thinking about the thoughts of others and what they might or might not know
Emotions of other: Understanding the emotions of other people and empathizing with their feelings
Moral reasoning: Determining just and unjust result of an action
Social evaluations: Good-bad attitude judgments about social concepts
Social categories: Reflecting on important social characteristics and status of a group
Remembering the past and thinking about the future:
Remembering the past: Recalling events that happened in the past
Imagining the future: Envisioning events that might happen in the future
Episodic memory: Detailed memory related to specific events in time
Story comprehension: Understanding and remembering a narrative”
הניסויים אודות רשת ברירת המחדל נערכים בד"כ בעזרת fMRI . המוח של כ"א ממשתתפי הניסוי נסרק בזמן שהם מתבקשים לבצע משימת חשיבה/תיכנון.דימיון העתיד.חשיבה על עברם - או כשהם צופים בסירטון וצריכים להציע מה לדעתם חושב הגיבור, מה דעתם על דילמה מוסרית שעולה במוצג, מה לדעתם חושבים עליהם וכו. במקרים רבים התשובה נעשית באמצעות לחיצה על כפתור, או אמירה בקול רם של התשובה.
References
Andrews-Hanna, J. R., Smallwood, J., & Spreng, R. N. (2014). The default network and self-generated thought: component processes, dynamic control, and clinical relevance. Annals of the New York Academy of Sciences, 1316(1), 29–52. doi:10.1111/nyas.12360
רשת ברירת המחדל, מחשבות המתייחסות לעצמי, ודפרסיה ראו -
Sheline, Y. I.; Barch, D. M.; Price, J. L.; Rundle, M. M.; Vaishnavi, S. N.; Snyder, A. Z.; Mintun, M. A.; Wang, S.; Coalson, R. S.; Raichle, M. E. (2009). The default mode network and self-referential processes in depression. Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(6), 1942–1947. doi:10.1073/pnas.0812686106
Hamilton JP, Farmer M, Fogelman P, Gotlib IH. Depressive Rumination, the Default-Mode Network, and the Dark Matter of Clinical Neuroscience. Biol Psychiatry. 2015 Aug 15;78(4):224-30. doi: 10.1016/j.biopsych.2015.02.020. Epub 2015 Feb 24. Review. PubMed PMID: 25861700; PubMed Central PMCID: PMC4524294.
קטמין, ורשתות מצב מנוחה
Bonhomme V, Vanhaudenhuyse A, Demertzi A, Bruno MA, Jaquet O, Bahri MA, Plenevaux A, Boly M, Boveroux P, Soddu A, Brichant JF, Maquet P, Laureys S. Resting-state Network-specific Breakdown of Functional Connectivity during Ketamine Alteration of Consciousness in Volunteers. Anesthesiology. 2016 Nov;125(5):873-888. PubMed PMID: 27496657.
Scheidegger M, Walter M, Lehmann M, Metzger C, Grimm S, Boeker H, Boesiger P, Henning A, Seifritz E. Ketamine decreases resting state functional network connectivity in healthy subjects: implications for antidepressant drug action. PLoS One. 2012;7(9):e44799. doi: 10.1371/journal.pone.0044799. Epub 2012 Sep 24. PubMed PMID: 23049758; PubMed Central PMCID: PMC3461985.
רשת ברירת המחדל ומחשבות על עצמי
Andrews-Hanna JR, Smallwood J, Spreng RN. The default network and self-generated thought: component processes, dynamic control, and clinical relevance. Ann N Y Acad Sci. 2014 May;1316(1):29-52. doi: 10.1111/nyas.12360. Epub 2014 Feb 6. PMID: 24502540; PMCID: PMC4039623.
רשת ברירת המחדל , פסיכדלים, הבנת דרכי חשיבה של אחרים (ToM)
Soares C, Gonzalo G, Castelhano J, Castelo-Branco M. The relationship between the default mode network and the theory of mind network as revealed by psychedelics - A meta-analysis. Neurosci Biobehav Rev. 2023 Sep;152:105325. doi: 10.1016/j.neubiorev.2023.105325. Epub 2023 Jul 17. PMID: 37467907.
Gattuso JJ, Perkins D, Ruffell S, Lawrence AJ, Hoyer D, Jacobson LH, Timmermann C, Castle D, Rossell SL, Downey LA, Pagni BA, Galvão-Coelho NL, Nutt D, Sarris J.
Default Mode Network Modulation by Psychedelics: A Systematic Review.
Int J Neuropsychopharmacol. 2023 Mar 22;26(3):155-188. doi: 10.1093/ijnp/pyac074. PMID: 36272145; PMCID: PMC10032309.
Sezer I, Pizzagalli DA, Sacchet MD. Resting-state fMRI functional connectivity and mindfulness in clinical and non-clinical contexts: A review and synthesis. Neurosci Biobehav Rev. 2022 Apr;135:104583. doi: 10.1016/j.neubiorev.2022.104583. Epub 2022 Feb 22. PMID: 35202647; PMCID: PMC9083081.
PCC ואוטיזם
Padmanabhan A, Lynch CJ, Schaer M, Menon V. The Default Mode Network in Autism. Biol Psychiatry Cogn Neurosci Neuroimaging. 2017 Sep;2(6):476-486. doi: 10.1016/j.bpsc.2017.04.004. PMID: 29034353; PMCID: PMC5635856.
----
Comments